תהילים 94
| אל נקמות יהוה אל נקמות הופיע׃ | 1 |
O LORD! thou God of vengeance! O thou God of vengeance! shine forth!
| הנשא שפט הארץ השב גמול על גאים׃ | 2 |
Rouse thyself, thou judge of the earth! Render a recompense to the proud!
| עד מתי רשעים יהוה עד מתי רשעים יעלזו׃ | 3 |
How long, O LORD! shall the wicked, How long shall the wicked triumph?
| יביעו ידברו עתק יתאמרו כל פעלי און׃ | 4 |
How long shall their lips pour forth insolence? How long shall all the evil-doers boast?
| עמך יהוה ידכאו ונחלתך יענו׃ | 5 |
O LORD! they trample upon thy people, And oppress thine inheritance!
| אלמנה וגר יהרגו ויתומים ירצחו׃ | 6 |
They slay the widow, and the stranger, And murder the fatherless;
| ויאמרו לא יראה יה ולא יבין אלהי יעקב׃ | 7 |
And they say, “The LORD doth not see, The God of Jacob doth not regard!”
| בינו בערים בעם וכסילים מתי תשכילו׃ | 8 |
Be instructed, ye most stupid of mankind! O when, ye fools, will ye be wise?
| הנטע אזן הלא ישמע אם יצר עין הלא יביט׃ | 9 |
He that planted the ear, shall he not hear? He that formed the eye, shall he not see?
| היסר גוים הלא יוכיח המלמד אדם דעת׃ | 10 |
He that chastiseth nations, shall not he punish? He that teacheth man knowledge, shall not he know?
| יהוה ידע מחשבות אדם כי המה הבל׃ | 11 |
The LORD knoweth the thoughts of men, That they are vanity.
| אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו׃ | 12 |
Happy the man, O LORD! whom thou correctest, Whom by thy teaching thou makest wise;
| להשקיט לו מימי רע עד יכרה לרשע שחת׃ | 13 |
To give him peace in the days of adversity, Until a pit be digged for the wicked!
| כי לא יטש יהוה עמו ונחלתו לא יעזב׃ | 14 |
For the LORD will not forsake his people, Nor abandon his own inheritance.
| כי עד צדק ישוב משפט ואחריו כל ישרי לב׃ | 15 |
For judgment shall return to justice, And all the upright in heart shall follow it.
| מי יקום לי עם מרעים מי יתיצב לי עם פעלי און׃ | 16 |
Who will rise up for me against the wicked? Who will stand up for me against the evil-doers?
| לולי יהוה עזרתה לי כמעט שכנה דומה נפשי׃ | 17 |
If the LORD had not been my help, I had well nigh dwelt in the land of silence.
| אם אמרתי מטה רגלי חסדך יהוה יסעדני׃ | 18 |
When I think that my foot is slipping, Thy goodness, O LORD! holdeth me up.
| ברב שרעפי בקרבי תנחומיך ישעשעו נפשי׃ | 19 |
In the multitude of anxieties within me, Thy consolations revive my soul.
| היחברך כסא הוות יצר עמל עלי חק׃ | 20 |
Shall with thee be allied the throne of iniquity, Which deviseth mischief against law?
| יגודו על נפש צדיק ודם נקי ירשיעו׃ | 21 |
They band together against the life of the righteous, And condemn innocent blood.
| ויהי יהוה לי למשגב ואלהי לצור מחסי׃ | 22 |
But the LORD is my fortress, And my God the rock of my refuge.
| וישב עליהם את אונם וברעתם יצמיתם יצמיתם יהוה אלהינו׃ | 23 |
He will bring upon them their own iniquity; Yea, through their own wickedness he will cut them off; Yea, the LORD, our God, will cut them off.
