< תהילים 94 >
אל נקמות יהוה אל נקמות הופיע׃ | 1 |
O God of vengeances, Jehovah, God of vengeances, shine forth;
הנשא שפט הארץ השב גמול על גאים׃ | 2 |
Lift up thyself, thou judge of the earth, render the reward to the proud.
עד מתי רשעים יהוה עד מתי רשעים יעלזו׃ | 3 |
How long shall the wicked, O Jehovah, how long shall the wicked triumph?
יביעו ידברו עתק יתאמרו כל פעלי און׃ | 4 |
[How long] shall they utter [and] speak insolence — all the workers of iniquity boast themselves?
עמך יהוה ידכאו ונחלתך יענו׃ | 5 |
They crush thy people, O Jehovah, and afflict thine inheritance;
אלמנה וגר יהרגו ויתומים ירצחו׃ | 6 |
They slay the widow and the stranger, and murder the fatherless,
ויאמרו לא יראה יה ולא יבין אלהי יעקב׃ | 7 |
And say, Jah will not see, neither will the God of Jacob regard [it].
בינו בערים בעם וכסילים מתי תשכילו׃ | 8 |
Understand, ye brutish among the people; and ye fools, when will ye be wise?
הנטע אזן הלא ישמע אם יצר עין הלא יביט׃ | 9 |
He that planted the ear, shall he not hear? He that formed the eye, shall he not see?
היסר גוים הלא יוכיח המלמד אדם דעת׃ | 10 |
He that instructeth the nations, shall not he correct — he that teacheth man knowledge?
יהוה ידע מחשבות אדם כי המה הבל׃ | 11 |
Jehovah knoweth the thoughts of man, that they are vanity.
אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו׃ | 12 |
Blessed is the man whom thou chastenest, O Jah, and whom thou teachest out of thy law;
להשקיט לו מימי רע עד יכרה לרשע שחת׃ | 13 |
That thou mayest give him rest from the days of evil, until the pit be digged for the wicked.
כי לא יטש יהוה עמו ונחלתו לא יעזב׃ | 14 |
For Jehovah will not cast off his people, neither will he forsake his inheritance;
כי עד צדק ישוב משפט ואחריו כל ישרי לב׃ | 15 |
For judgment shall return unto righteousness, and all the upright in heart shall follow it.
מי יקום לי עם מרעים מי יתיצב לי עם פעלי און׃ | 16 |
Who will rise up for me against the evil-doers? who will stand for me against the workers of iniquity?
לולי יהוה עזרתה לי כמעט שכנה דומה נפשי׃ | 17 |
If Jehovah had not been my help, my soul had almost dwelt in silence.
אם אמרתי מטה רגלי חסדך יהוה יסעדני׃ | 18 |
When I said, My foot slippeth, thy loving-kindness, O Jehovah, held me up.
ברב שרעפי בקרבי תנחומיך ישעשעו נפשי׃ | 19 |
In the multitude of my anxious thoughts within me thy comforts have delighted my soul.
היחברך כסא הוות יצר עמל עלי חק׃ | 20 |
Shall the throne of wickedness be united to thee, which frameth mischief into a law?
יגודו על נפש צדיק ודם נקי ירשיעו׃ | 21 |
They band together against the soul of the righteous, and condemn innocent blood.
ויהי יהוה לי למשגב ואלהי לצור מחסי׃ | 22 |
But Jehovah will be my high tower; and my God the rock of my refuge.
וישב עליהם את אונם וברעתם יצמיתם יצמיתם יהוה אלהינו׃ | 23 |
And he will bring upon them their iniquity, and will cut them off in their own evil: Jehovah our God will cut them off.