< תהילים 88 >
שיר מזמור לבני קרח למנצח על מחלת לענות משכיל להימן האזרחי יהוה אלהי ישועתי יום צעקתי בלילה נגדך׃ | 1 |
«Ωιδή ψαλμού διά τους υιούς Κορέ, εις τον πρώτον μουσικόν, επί Μαχαλάθ-λεανώθ, Μασχίλ του Αιμάν του Εζραΐτου.» Κύριε ο Θεός της σωτηρίας μου, ημέραν και νύκτα έκραξα ενώπιόν σου·
תבוא לפניך תפלתי הטה אזנך לרנתי׃ | 2 |
Ας έλθη ενώπιόν σου η προσευχή μου· κλίνον το ωτίον σου εις την κραυγήν μου·
כי שבעה ברעות נפשי וחיי לשאול הגיעו׃ (Sheol ) | 3 |
Διότι ενεπλήσθη κακών η ψυχή μου, και η ζωή μου πλησιάζει εις τον άδην. (Sheol )
נחשבתי עם יורדי בור הייתי כגבר אין איל׃ | 4 |
Συγκατηριθμήθην μετά των καταβαινόντων εις τον λάκκον· έγεινα ως άνθρωπος μη έχων δύναμιν·
במתים חפשי כמו חללים שכבי קבר אשר לא זכרתם עוד והמה מידך נגזרו׃ | 5 |
εγκαταλελειμμένος μεταξύ των νεκρών, ως οι πεφονευμένοι, κοιτώμενοι εν τω τάφω, τους οποίους δεν ενθυμείσαι πλέον, και οίτινες απεκόπησαν από της χειρός σου.
שתני בבור תחתיות במחשכים במצלות׃ | 6 |
Μ' έβαλες εις τον κατώτατον λάκκον, εις το σκότος, εις τα βάθη.
עלי סמכה חמתך וכל משבריך ענית סלה׃ | 7 |
Επ' εμέ επεστηρίχθη ο θυμός σου, και πάντα τα κύματά σου επέφερες επ' εμέ. Διάψαλμα.
הרחקת מידעי ממני שתני תועבות למו כלא ולא אצא׃ | 8 |
Εμάκρυνας τους γνωστούς μου απ' εμού· με έκαμες βδέλυγμα προς αυτούς· απεκλείσθην και δεν δύναμαι να εξέλθω.
עיני דאבה מני עני קראתיך יהוה בכל יום שטחתי אליך כפי׃ | 9 |
Ο οφθαλμός μου ητόνησεν από της θλίψεως· σε επεκαλέσθην, Κύριε, όλην την ημέραν· ήπλωσα προς σε τας χείρας μου.
הלמתים תעשה פלא אם רפאים יקומו יודוך סלה׃ | 10 |
Μήπως εις τους νεκρούς θέλεις κάμει θαυμάσια; ή οι τεθνεώτες θέλουσι σηκωθή και θέλουσι σε αινέσει; Διάψαλμα.
היספר בקבר חסדך אמונתך באבדון׃ | 11 |
Μήπως εν τω τάφω θέλουσι διηγείσθαι το έλεός σου ή την αλήθειάν σου εν τη φθορά;
היודע בחשך פלאך וצדקתך בארץ נשיה׃ | 12 |
Μήπως θέλουσι γνωρισθή εν τω σκότει τα θαυμάσιά σου και η δικαιοσύνη σου εν τω τόπω της λήθης.
ואני אליך יהוה שועתי ובבקר תפלתי תקדמך׃ | 13 |
Αλλ' εγώ προς σε, Κύριε, έκραξα· και το πρωΐ η προσευχή μου θέλει σε προφθάσει.
למה יהוה תזנח נפשי תסתיר פניך ממני׃ | 14 |
Διά τι, Κύριε, απορρίπτεις την ψυχήν μου, αποκρύπτεις το πρόσωπόν σου απ' εμού;
עני אני וגוע מנער נשאתי אמיך אפונה׃ | 15 |
Είμαι τεθλιμμένος και ψυχομαχών εκ νεότητος· δοκιμάζω τους φόβους σου και ευρίσκομαι εν αμηχανία.
עלי עברו חרוניך בעותיך צמתותני׃ | 16 |
Επ' εμέ διήλθον αι οργαί σου· οι τρόμοι σου με εφάνισαν.
סבוני כמים כל היום הקיפו עלי יחד׃ | 17 |
Ως ύδατα με περιετριγύρισαν όλην την ημέραν· ομού με περιεκύκλωσαν.
הרחקת ממני אהב ורע מידעי מחשך׃ | 18 |
Απεμάκρυνας απ' εμού τον αγαπητόν και τον φίλον· οι γνωστοί μου είναι αφανείς.