תהילים 88
| שיר מזמור לבני קרח למנצח על מחלת לענות משכיל להימן האזרחי יהוה אלהי ישועתי יום צעקתי בלילה נגדך׃ | 1 |
Ein Lied, ein Psalm von den Korahiten; dem Musikmeister, nach (der Singweise = Melodie) »die Krankheit«; ein Lehrgedicht von Heman, dem Esrahiten. O HERR, du Gott meines Heils,
| תבוא לפניך תפלתי הטה אזנך לרנתי׃ | 2 |
o laß mein Gebet vor dich kommen, neige dein Ohr meinem Flehen zu!
| כי שבעה ברעות נפשי וחיי לשאול הגיעו׃ (Sheol h7585) | 3 |
Denn meine Seele ist mit Leiden gesättigt, und mein Leben naht sich dem Totenreich. (Sheol h7585)
| נחשבתי עם יורדי בור הייתי כגבר אין איל׃ | 4 |
Schon zählt man mich zu den ins Grab Gesunknen, ich bin wie ein Mann ohne Lebenskraft.
| במתים חפשי כמו חללים שכבי קבר אשר לא זכרתם עוד והמה מידך נגזרו׃ | 5 |
Unter den Toten hab’ ich mein Lager gleichwie Erschlagne, die im Grabe liegen, deren du nicht mehr gedenkst: sie sind ja deiner Hand entrückt.
| שתני בבור תחתיות במחשכים במצלות׃ | 6 |
Du hast mich in die Grube der Unterwelt versetzt, in finstre Nacht, in die Tiefe;
| עלי סמכה חמתך וכל משבריך ענית סלה׃ | 7 |
auf mir lastet schwer dein Grimm, und mit all deinen Wogen drückst du mich nieder. (SELA)
| הרחקת מידעי ממני שתני תועבות למו כלא ולא אצא׃ | 8 |
Meine Bekannten hast du mir entfremdet, hast mich ihnen zum Abscheu gemacht; eingeschlossen bin ich und kann nicht hinaus:
| עיני דאבה מני עני קראתיך יהוה בכל יום שטחתי אליך כפי׃ | 9 |
mein Auge erlischt vor Elend. Ich rufe zu dir, o HERR, jeden Tag, ich breite zu dir meine Hände aus:
| הלמתים תעשה פלא אם רפאים יקומו יודוך סלה׃ | 10 |
»Kannst an den Toten du Wunder tun, oder werden Schatten aufstehn, um dich zu preisen? (SELA)
| היספר בקבר חסדך אמונתך באבדון׃ | 11 |
Wird man im Grabe von deiner Gnade erzählen, von deiner Treue im Abgrund?
| היודע בחשך פלאך וצדקתך בארץ נשיה׃ | 12 |
Verkündet man dein Wunderwalten in der Finsternis und deine Gerechtigkeit im Lande des Vergessens?«
| ואני אליך יהוה שועתי ובבקר תפלתי תקדמך׃ | 13 |
Ich dagegen rufe laut zu dir, o HERR, schon am Morgen tritt mein Gebet vor dich:
| למה יהוה תזנח נפשי תסתיר פניך ממני׃ | 14 |
»Warum, o HERR, verwirfst du mich, verbirgst du dein Antlitz vor mir?«
| עני אני וגוע מנער נשאתי אמיך אפונה׃ | 15 |
Elend bin ich und siech von Jugend auf, ich trage deine Schrecken und verzweifle.
| עלי עברו חרוניך בעותיך צמתותני׃ | 16 |
Deine Zornesgluten sind über mich hingegangen, deine Schrecknisse haben mich vernichtet;
| סבוני כמים כל היום הקיפו עלי יחד׃ | 17 |
sie umgeben mich immerdar wie Wasserfluten, umringen mich allzumal.
| הרחקת ממני אהב ורע מידעי מחשך׃ | 18 |
Freunde und Gefährten hast du mir entfremdet: nur die Finsternis ist mir vertraut (geblieben).
