תהילים 88
| שיר מזמור לבני קרח למנצח על מחלת לענות משכיל להימן האזרחי יהוה אלהי ישועתי יום צעקתי בלילה נגדך׃ | 1 |
Ein Psalm der Söhne Korahs. Dem Sangmeister, nach schwermütiger Weise mit gedämpfter Stimme vorzutragen: eine Betrachtung Hemans, des Esrahiters. Jahwe, du Gott meines Heils, / Tagsüber hab ich schon immer geschrien, / Des Nachts liege ich vor dir.
| תבוא לפניך תפלתי הטה אזנך לרנתי׃ | 2 |
Mein Gebet möge vor dich kommen! / Neige dein Ohr meinem lauten Flehn!
| כי שבעה ברעות נפשי וחיי לשאול הגיעו׃ (Sheol h7585) | 3 |
Denn mit Leiden bin ich gesättigt, / Und mein Leben ist nahe dem Totenreich. (Sheol h7585)
| נחשבתי עם יורדי בור הייתי כגבר אין איל׃ | 4 |
Man zählt mich schon denen zu, die in die Grube hinunterfahren; / Ich bin wie ein Mann ohne Lebenskraft.
| במתים חפשי כמו חללים שכבי קבר אשר לא זכרתם עוד והמה מידך נגזרו׃ | 5 |
Unter den Toten ist mein Lager; / Ich gleiche Erschlagnen, die im Grabe ruhn, / Deren du nicht mehr gedenkst — / Sie sind ja getrennt von deiner Hand.
| שתני בבור תחתיות במחשכים במצלות׃ | 6 |
Du hast mich gelegt in die unterste Grube, / In dichte Finsternis und in die Tiefen.
| עלי סמכה חמתך וכל משבריך ענית סלה׃ | 7 |
Auf mir lastet dein Grimm; / All deine Wogen drücken mich nieder. (Sela)
| הרחקת מידעי ממני שתני תועבות למו כלא ולא אצא׃ | 8 |
Meine Freunde hast du von mir entfernt, / Du hast mich ihnen zum Abscheu gemacht. / Ich bin eingeschlossen, kann nicht hinaus.
| עיני דאבה מני עני קראתיך יהוה בכל יום שטחתי אליך כפי׃ | 9 |
Mein Auge verschmachtet vor Elend. / Ich rufe dich, Jahwe, tagtäglich an, / Breite zu dir meine Hände aus:
| הלמתים תעשה פלא אם רפאים יקומו יודוך סלה׃ | 10 |
Tust du denn für die Toten Wunder? / Erheben sich Schatten, um dir zu danken? (Sela)
| היספר בקבר חסדך אמונתך באבדון׃ | 11 |
Erzählt man im Grabe von deiner Güte, / Von deiner Treue im Totenreich?
| היודע בחשך פלאך וצדקתך בארץ נשיה׃ | 12 |
Wird in der Finsternis dein Wunderwalten kund / Und deine Gerechtigkeit im Land des Vergessens?"
| ואני אליך יהוה שועתי ובבקר תפלתי תקדמך׃ | 13 |
Ich aber schreie, o Jahwe, zu dir, / Schon morgens begrüßt dich mein Gebet:
| למה יהוה תזנח נפשי תסתיר פניך ממני׃ | 14 |
"Warum denn, Jahwe, verwirfst du mich, / Verhüllest vor mir dein Angesicht?"
| עני אני וגוע מנער נשאתי אמיך אפונה׃ | 15 |
Ich bin ja so elend: hinsterbend von Jugend auf. / Das schreckliche Los, das du mir bestimmt, / Ich hab es ertragen — nun bin ich erschöpft!
| עלי עברו חרוניך בעותיך צמתותני׃ | 16 |
Deine Zornesgluten gehn über mich; / Es vernichten mich deine Schrecken.
| סבוני כמים כל היום הקיפו עלי יחד׃ | 17 |
Wie Wasser umgeben sie mich allezeit, / Umringen mich allzumal.
| הרחקת ממני אהב ורע מידעי מחשך׃ | 18 |
Du hast alle Lieben von mir entfernt, / Mir bleibt als Freund nur — die Finsternis!
