תהילים 88
| שיר מזמור לבני קרח למנצח על מחלת לענות משכיל להימן האזרחי יהוה אלהי ישועתי יום צעקתי בלילה נגדך׃ | 1 |
A Song, a Psalm, by sons of Korah, to the Overseer, 'Concerning the Sickness of Afflictions.' — An instruction, by Heman the Ezrahite. O Jehovah, God of my salvation, Daily I have cried, nightly before Thee,
| תבוא לפניך תפלתי הטה אזנך לרנתי׃ | 2 |
My prayer cometh in before Thee, Incline Thine ear to my loud cry,
| כי שבעה ברעות נפשי וחיי לשאול הגיעו׃ (Sheol h7585) | 3 |
For my soul hath been full of evils, And my life hath come to Sheol. (Sheol h7585)
| נחשבתי עם יורדי בור הייתי כגבר אין איל׃ | 4 |
I have been reckoned with those going down [to] the pit, I have been as a man without strength.
| במתים חפשי כמו חללים שכבי קבר אשר לא זכרתם עוד והמה מידך נגזרו׃ | 5 |
Among the dead — free, As pierced ones lying in the grave, Whom Thou hast not remembered any more, Yea, they by Thy hand have been cut off.
| שתני בבור תחתיות במחשכים במצלות׃ | 6 |
Thou hast put me in the lowest pit, In dark places, in depths.
| עלי סמכה חמתך וכל משבריך ענית סלה׃ | 7 |
Upon me hath Thy fury lain, And [with] all Thy breakers Thou hast afflicted. (Selah)
| הרחקת מידעי ממני שתני תועבות למו כלא ולא אצא׃ | 8 |
Thou hast put mine acquaintance far from me, Thou hast made me an abomination to them, Shut up — I go not forth.
| עיני דאבה מני עני קראתיך יהוה בכל יום שטחתי אליך כפי׃ | 9 |
Mine eye hath grieved because of affliction, I called Thee, O Jehovah, all the day, I have spread out unto Thee my hands.
| הלמתים תעשה פלא אם רפאים יקומו יודוך סלה׃ | 10 |
To the dead dost Thou do wonders? Do Rephaim rise? do they thank Thee? (Selah)
| היספר בקבר חסדך אמונתך באבדון׃ | 11 |
Is Thy kindness recounted in the grave? Thy faithfulness in destruction?
| היודע בחשך פלאך וצדקתך בארץ נשיה׃ | 12 |
Are Thy wonders known in the darkness? And Thy righteousness in the land of forgetfulness?
| ואני אליך יהוה שועתי ובבקר תפלתי תקדמך׃ | 13 |
And I, unto Thee, O Jehovah, I have cried, And in the morning doth my prayer come before Thee.
| למה יהוה תזנח נפשי תסתיר פניך ממני׃ | 14 |
Why, O Jehovah, castest Thou off my soul? Thou hidest Thy face from me.
| עני אני וגוע מנער נשאתי אמיך אפונה׃ | 15 |
I [am] afflicted, and expiring from youth, I have borne Thy terrors — I pine away.
| עלי עברו חרוניך בעותיך צמתותני׃ | 16 |
Over me hath Thy wrath passed, Thy terrors have cut me off,
| סבוני כמים כל היום הקיפו עלי יחד׃ | 17 |
They have surrounded me as waters all the day, They have gone round against me together,
| הרחקת ממני אהב ורע מידעי מחשך׃ | 18 |
Thou hast put far from me lover and friend, Mine acquaintance [is] the place of darkness!
