< תהילים 81 >
למנצח על הגתית לאסף הרנינו לאלהים עוזנו הריעו לאלהי יעקב׃ | 1 |
Dem Sangmeister, auf der Gittit. Von Asaf.
שאו זמרה ותנו תף כנור נעים עם נבל׃ | 2 |
(Der levitische Sängerchor: ) / Laßt Jubel erschallen Elohim, unserm Hort, / Jauchzet dem Gotte Jakobs!
תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו׃ | 3 |
Stimmt an Gesang, laßt tönen die Pauke, / Die liebliche Zither und Harfe!
כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב׃ | 4 |
Blaset am Neumond das Widderhorn, / Beim Vollmond, für unsern Feiertag!
עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים שפת לא ידעתי אשמע׃ | 5 |
Denn so ist es Satzung für Israel, / Eine Vorschrift des Gottes Jakobs.
הסירותי מסבל שכמו כפיו מדוד תעברנה׃ | 6 |
Als Gebot hat er's für Josef bestimmt, / Da er auszog wider Ägyptenland. / (Eine Einzelstimme: ) / Eine Sprache, mir fremd, vernehm ich:
בצרה קראת ואחלצך אענך בסתר רעם אבחנך על מי מריבה סלה׃ | 7 |
"Seinen Nacken hab ich von der Bürde befreit, / Seine Hände wurden des Lastkorbs ledig.
שמע עמי ואעידה בך ישראל אם תשמע לי׃ | 8 |
Du riefst in der Not, ich riß dich heraus, / Erhörte dich aus Gewittergewölk, / Prüfte dich an Meribas Wassern. (Sela)
לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר׃ | 9 |
Höre, mein Volk, ich will dich warnen! / Israel, möchtest du mir gehorchen!
אנכי יהוה אלהיך המעלך מארץ מצרים הרחב פיך ואמלאהו׃ | 10 |
Nicht sei unter dir ein fremder Gott; / Bete nicht an einen Gott des Auslands!
ולא שמע עמי לקולי וישראל לא אבה לי׃ | 11 |
Ich, Jahwe, bin dein Gott, / Der dich geführt aus Ägyptenland: / Tu deinen Mund weit auf, / Damit ich ihn fülle!
ואשלחהו בשרירות לבם ילכו במועצותיהם׃ | 12 |
Aber mein Volk gehorchte mir nicht, / Israel war mir nicht zu Willen.
לו עמי שמע לי ישראל בדרכי יהלכו׃ | 13 |
Da stieß ich sie weg, weil ihr Herz so verstockt, / Daß sie folgten den eignen Gedanken.
כמעט אויביהם אכניע ועל צריהם אשיב ידי׃ | 14 |
O daß doch mein Volk mir gehorchte, / Daß Israel ginge auf meinen Wegen!
משנאי יהוה יכחשו לו ויהי עתם לעולם׃ | 15 |
Wie leicht könnt ich da ihre Feinde beugen, / Meine Hand gegen ihre Dränger kehren.
ויאכילהו מחלב חטה ומצור דבש אשביעך׃ | 16 |
Ihnen müßten schmeicheln, die Jahwe hassen, / Und ewig würde währen ihr Glück. Mit dem besten Weizen würd ich sie speisen, / Mit Honig aus Felsen dich sättigen."