< תהילים 80 >
למנצח אל ששנים עדות לאסף מזמור רעה ישראל האזינה נהג כצאן יוסף ישב הכרובים הופיעה׃ | 1 |
En Psalm Assaphs, om gyldene rosena, till att föresjunga. Hör, Israels Herde, du som leder Joseph såsom får; bete dig, du som sitter på Cherubim.
לפני אפרים ובנימן ומנשה עוררה את גבורתך ולכה לישעתה לנו׃ | 2 |
Uppväck dina magt, du som för Ephraim, BenJamin och Manasse äst, och kom oss till hjelp.
אלהים השיבנו והאר פניך ונושעה׃ | 3 |
Gud, tröst oss, och låt ditt ansigte lysa, så varde vi hulpne.
יהוה אלהים צבאות עד מתי עשנת בתפלת עמך׃ | 4 |
Herre Gud Zebaoth, huru länge vill du vred vara öfver dins folks bön?
האכלתם לחם דמעה ותשקמו בדמעות שליש׃ | 5 |
Du spisar dem med tårars bröd, och skänker dem ett stort mått, fullt med tårar.
תשימנו מדון לשכנינו ואיבינו ילעגו למו׃ | 6 |
Du lätst alla våra grannar banna oss, och våra fiendar bespotta oss.
אלהים צבאות השיבנו והאר פניך ונושעה׃ | 7 |
Gud Zebaoth, tröst oss; låt ditt ansigte lysa, så varde vi hulpne.
גפן ממצרים תסיע תגרש גוים ותטעה׃ | 8 |
Du hafver hemtat ditt vinträ utur Egypten, och hafver fördrifvit Hedningarna, och planterat det.
פנית לפניה ותשרש שרשיה ותמלא ארץ׃ | 9 |
Du hafver röjt vägen för thy, och låtit det väl rota sig, så att det hafver uppfyllt landet.
כסו הרים צלה וענפיה ארזי אל׃ | 10 |
Bergen äro med dess skugga öfvertäckte, och med dess qvistar Guds cedreträ.
תשלח קצירה עד ים ואל נהר יונקותיה׃ | 11 |
Du hafver utsträckt dess qvistar intill hafvet, och dess telningar allt intill älfvena.
למה פרצת גדריה וארוה כל עברי דרך׃ | 12 |
Hvi hafver du så sönderbrutit dess gård, att deraf rifver allt det som der framom går?
יכרסמנה חזיר מיער וזיז שדי ירענה׃ | 13 |
De vildsvin hafva uppgräfvit det, och de vilddjur hafva afbitit det.
אלהים צבאות שוב נא הבט משמים וראה ופקד גפן זאת׃ | 14 |
Gud Zebaoth, vänd dig dock; skåda neder af himmelen, och se härtill, och besök detta vinträt;
וכנה אשר נטעה ימינך ועל בן אמצתה לך׃ | 15 |
Och håll det vid magt, som din högra hand planterat hafver, och det du dig stadeliga utvalt hafver.
שרפה באש כסוחה מגערת פניך יאבדו׃ | 16 |
Se dertill, och straffat; att på det brännande och rifvande må en ände varda.
תהי ידך על איש ימינך על בן אדם אמצת לך׃ | 17 |
Din hand beskydde dins högra hands folk, och de menniskor, som du dig stadeliga utvalt hafver;
ולא נסוג ממך תחינו ובשמך נקרא׃ | 18 |
Så vilje vi intet ifrå dig vika. Låt oss lefva, så vilje vi åkalla ditt Namn.
יהוה אלהים צבאות השיבנו האר פניך ונושעה׃ | 19 |
Herre Gud Zebaoth, tröst oss. Låt ditt ansigte lysa, så varde vi hulpne.