תהילים 78
| משכיל לאסף האזינה עמי תורתי הטו אזנכם לאמרי פי׃ | 1 |
Eine Betrachtung Asafs. / Vernimm, mein Volk, meine Lehre, / Neigt euer Ohr meines Mundes Reden!
| אפתחה במשל פי אביעה חידות מני קדם׃ | 2 |
Meinen Mund will ich öffnen zu Sprüchen, / Will aus der Vorzeit Rätsel verkünden.
| אשר שמענו ונדעם ואבותינו ספרו לנו׃ | 3 |
Was wir gehört und erfahren, / Was uns unsre Väter erzählt:
| לא נכחד מבניהם לדור אחרון מספרים תהלות יהוה ועזוזו ונפלאותיו אשר עשה׃ | 4 |
Wollen wir unsern Kindern nicht verhehlen, / Indem wir der Nachwelt erzählen / Jahwes Ruhmestaten und Macht / Und seine Wunder, die er getan.
| ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל אשר צוה את אבותינו להודיעם לבניהם׃ | 5 |
Er stellte ein Zeugnis in Jakob auf / Und gab ein Gesetz in Israel. / Unsern Vätern befahl er's an, / Daß sie ihre Kinder es lehrten.
| למען ידעו דור אחרון בנים יולדו יקמו ויספרו לבניהם׃ | 6 |
Denn die Nachkommen sollen es kennenlernen: / Kinder, die noch sollen geboren werden, / Die sollen auch selbst auftreten / Und ihren Kindern davon erzählen,
| וישימו באלהים כסלם ולא ישכחו מעללי אל ומצותיו ינצרו׃ | 7 |
Damit sie auf Gott ihr Vertrauen setzen, / Nicht vergessen der Taten Gottes / Und seine Gebote halten.
| ולא יהיו כאבותם דור סורר ומרה דור לא הכין לבו ולא נאמנה את אל רוחו׃ | 8 |
Denn sie sollen nicht werden wie ihre Väter, / Ein störrig, widerspenstig Geschlecht, / Ein Geschlecht mit schwankendem Sinn, / Das nicht treu hielt an seinem Gott.
| בני אפרים נושקי רומי קשת הפכו ביום קרב׃ | 9 |
Efraims Söhne, gerüstete Bogenschützen, / Kehrten um am Tage der Schlacht.
| לא שמרו ברית אלהים ובתורתו מאנו ללכת׃ | 10 |
Sie hielten nicht den Bund Elohims / Und wollten nicht wandeln nach seinem Gesetz.
| וישכחו עלילותיו ונפלאותיו אשר הראם׃ | 11 |
Sie vergaßen seiner großen Taten, / Seiner Wunder, die sie geschaut.
| נגד אבותם עשה פלא בארץ מצרים שדה צען׃ | 12 |
Vor ihren Vätern hatte er Wunder getan / In Ägyptenland, in Zoans Gefild.
| בקע ים ויעבירם ויצב מים כמו נד׃ | 13 |
Er teilte das Meer und führte sie durch / Und türmte die Wasser wie einen Damm.
| וינחם בענן יומם וכל הלילה באור אש׃ | 14 |
Er leitete sie durch die Wolke bei Tag / Und die ganze Nacht mit feurigem Licht.
| יבקע צרים במדבר וישק כתהמות רבה׃ | 15 |
Er spaltete Felsen in der Wüste / Und tränkte sie reich mit Meeresflut.
| ויוצא נוזלים מסלע ויורד כנהרות מים׃ | 16 |
Er brachte Bäche hervor aus dem Fels, / Ließ Wasser wie Ströme fließen.
| ויוסיפו עוד לחטא לו למרות עליון בציה׃ | 17 |
Doch sündigten sie weiter gegen ihn, / Widerstrebten dem Höchsten im dürren Lande.
| וינסו אל בלבבם לשאל אכל לנפשם׃ | 18 |
In ihrem Herzen versuchten sie Gott / Und forderten Speise für ihr Gelüst.
| וידברו באלהים אמרו היוכל אל לערך שלחן במדבר׃ | 19 |
Sie redeten so wider Elohim: / Kann Gott einen Tisch in der Wüste decken?
| הן הכה צור ויזובו מים ונחלים ישטפו הגם לחם יוכל תת אם יכין שאר לעמו׃ | 20 |
Er hat wohl den Fels geschlagen, daß Wasser floß / Und Bäche ergiebig strömten: / Doch vermag er auch Brot zu geben / Oder Fleisch zu verschaffen seinem Volk?"
| לכן שמע יהוה ויתעבר ואש נשקה ביעקב וגם אף עלה בישראל׃ | 21 |
Als Jahwe das hörte, ergrimmte er, / Und Feuer entbrannte in Jakob, / Auch Zorn stieg auf wider Israel.
| כי לא האמינו באלהים ולא בטחו בישועתו׃ | 22 |
Denn sie glaubten nicht an Elohim, / Auf seine Hilfe vertrauten sie nicht.
| ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח׃ | 23 |
Dennoch gebot er den Wolken droben, / Und des Himmels Türen öffnete er:
| וימטר עליהם מן לאכל ודגן שמים נתן למו׃ | 24 |
Er ließ Man auf sie regnen zur Speise / Und gab ihnen Himmelsbrot.
| לחם אבירים אכל איש צידה שלח להם לשבע׃ | 25 |
Engelspeise aßen sie alle, / Zehrung sandte er ihnen in Fülle.
| יסע קדים בשמים וינהג בעזו תימן׃ | 26 |
Er ließ den Ostwind am Himmel wehn, / Führte durch seine Macht den Südwind herbei.
| וימטר עליהם כעפר שאר וכחול ימים עוף כנף׃ | 27 |
Er ließ Fleisch auf sie regnen wie Staub / Und beschwingte Vögel wie Sand am Meer.
| ויפל בקרב מחנהו סביב למשכנתיו׃ | 28 |
In ihr Lager ließ er sie fallen, / Rings um ihre Gezelte her.
| ויאכלו וישבעו מאד ותאותם יבא להם׃ | 29 |
Da aßen sie, wurden übersatt / Und ihr Gelüst befriedigte er.
| לא זרו מתאותם עוד אכלם בפיהם׃ | 30 |
Aber noch war ihre Lust nicht gestillt, / Noch war die Speise in ihrem Mund:
| ואף אלהים עלה בהם ויהרג במשמניהם ובחורי ישראל הכריע׃ | 31 |
Da stieg Elohims Zorn wider sie auf — / Er streckte ihre Starken zu Boden, / Schlug nieder die Jünglinge Israels.
| בכל זאת חטאו עוד ולא האמינו בנפלאותיו׃ | 32 |
Trotz alledem sündigten sie aber fort / Und glaubten an seine Wunder nicht.
| ויכל בהבל ימיהם ושנותם בבהלה׃ | 33 |
Drum ließ er ihre Tage schwinden in Nichts / Und ihre Jahre in jäher Hast.
| אם הרגם ודרשוהו ושבו ושחרו אל׃ | 34 |
Wenn er sie tötete, suchten sie ihn, / Kehrten um und fragten nach Gott,
| ויזכרו כי אלהים צורם ואל עליון גאלם׃ | 35 |
Gedachten, wie Elohim ihr Fels / Und Gott der Höchste ihr Retter sei.
| ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו׃ | 36 |
Doch heuchelten sie ihm mit ihrem Mund, / Mit ihrer Zunge logen sie ihm.
| ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו׃ | 37 |
Ihr Herz war ihm nicht treu, / Sie hielten nicht fest an seinem Bund.
| והוא רחום יכפר עון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו׃ | 38 |
Doch er war barmherzig, vergab die Schuld / Und vertilgte sie nicht. / Oft hielt er seinen Zorn zurück, / Ließ nicht seinen ganzen Grimm ergehn,
| ויזכר כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב׃ | 39 |
Sondern dachte daran: sie sind nur Fleisch, / Ein Hauch, der vergeht und nicht wiederkehrt.
| כמה ימרוהו במדבר יעציבוהו בישימון׃ | 40 |
Wie oft widerstrebten sie ihm in der Wüste, / Betrübten sie ihn in der Öde!
| וישובו וינסו אל וקדוש ישראל התוו׃ | 41 |
Immer wieder versuchten sie Gott, / Den Heiligen Israels kränkten sie.
| לא זכרו את ידו יום אשר פדם מני צר׃ | 42 |
Sie gedachten nicht seiner Hand, / Auch nicht des Tages, da er sie erlöste von ihrem Dränger:
| אשר שם במצרים אתותיו ומופתיו בשדה צען׃ | 43 |
Als er in Ägypten Zeichen tat, / Seine Wunder in Zoans Gefild.
| ויהפך לדם יאריהם ונזליהם בל ישתיון׃ | 44 |
Er wandelte ihre Ströme in Blut, / Daß sie ihr Wasser nicht trinken konnten.
| ישלח בהם ערב ויאכלם וצפרדע ותשחיתם׃ | 45 |
Er sandte ihnen Bremsen, die sie fraßen, / Und Frösche, die sie verderbten.
| ויתן לחסיל יבולם ויגיעם לארבה׃ | 46 |
Er gab ihr Gewächs den Nagern preis, / Den Heuschrecken ihrer Felder Ertrag.
| יהרג בברד גפנם ושקמותם בחנמל׃ | 47 |
Ihre Weinstöcke schlug er mit Hagel, / Ihre Maulbeerbäume mit Schlossen.
| ויסגר לברד בעירם ומקניהם לרשפים׃ | 48 |
Dem Hagel lieferte er aus ihr Vieh / Und ihre Herden den Blitzen.
| ישלח בם חרון אפו עברה וזעם וצרה משלחת מלאכי רעים׃ | 49 |
Er sandte gegen sie seines Zornes Glut / Mit Ingrimm, Wüten und Angst: / Eine Schar verderbender Engel.
| יפלס נתיב לאפו לא חשך ממות נפשם וחיתם לדבר הסגיר׃ | 50 |
Er ließ seinem Zorne freien Lauf, / Bewahrte sie nicht vor dem Tode, / Sondern gab der Pest ihr Leben preis.
| ויך כל בכור במצרים ראשית אונים באהלי חם׃ | 51 |
Er schlug alle Erstgeburt in Ägypten, / Die erste Manneskraft in Hams Gezelt.
| ויסע כצאן עמו וינהגם כעדר במדבר׃ | 52 |
Sein Volk aber ließ er wie Schafe ziehn / Und leitete sie in der Wüste wie eine Herde.
| וינחם לבטח ולא פחדו ואת אויביהם כסה הים׃ | 53 |
Er führte sie sicher, daß sie nicht zagten; / Ihre Feinde aber bedeckte das Meer.
| ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו׃ | 54 |
Er brachte sie in sein heilig Gebiet, / Auf den Berg, den seine Rechte erworben.
| ויגרש מפניהם גוים ויפילם בחבל נחלה וישכן באהליהם שבטי ישראל׃ | 55 |
Völker trieb er vor ihnen aus, / Gab ihnen ihr Land zum Erbbesitz, / Und in ihren Zelten ließ er Israels Stämme wohnen.
| וינסו וימרו את אלהים עליון ועדותיו לא שמרו׃ | 56 |
Doch sie versuchten und reizten Elohim den Höchsten, / Und seine Gebote hielten sie nicht.
| ויסגו ויבגדו כאבותם נהפכו כקשת רמיה׃ | 57 |
Sondern wie ihre Väter wichen sie treulos ab, / Versagten wie ein trüglicher Bogen.
| ויכעיסוהו בבמותם ובפסיליהם יקניאוהו׃ | 58 |
Sie erzürnten ihn durch ihre Höhn, / Durch ihre Bilder reizten sie ihn.
| שמע אלהים ויתעבר וימאס מאד בישראל׃ | 59 |
Das hörte Elohim und zürnte: / Er verwarf Israel ganz und gar.
| ויטש משכן שלו אהל שכן באדם׃ | 60 |
Er verließ die Wohnung in Silo, / Das Zelt, das er unter Menschen errichtet.
| ויתן לשבי עזו ותפארתו ביד צר׃ | 61 |
Er ließ seine Macht gefangennehmen / Und gab seinen Ruhm in des Feindes Hand.
| ויסגר לחרב עמו ובנחלתו התעבר׃ | 62 |
Er gab sein Volk dem Schwerte preis, / Und über sein Erbe zürnte er.
| בחוריו אכלה אש ובתולתיו לא הוללו׃ | 63 |
Ihre Jünglinge fraß das Feuer, / Ihren Jungfraun ward kein Hochzeitslied.
| כהניו בחרב נפלו ואלמנתיו לא תבכינה׃ | 64 |
Ihre Priester fielen durchs Schwert, / Und ihre Witwen weinten nicht.
| ויקץ כישן אדני כגבור מתרונן מיין׃ | 65 |
Da erwachte Adonái wie vom Schlaf, / Wie ein Held, dessen Mut der Wein gestärkt.
| ויך צריו אחור חרפת עולם נתן למו׃ | 66 |
Er schlug seine Feinde zurück, / Tat ihnen ewige Schande an.
| וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר׃ | 67 |
Josefs Zelt verwarf er zwar, / Und Efraims Stamm erwählte er nicht.
| ויבחר את שבט יהודה את הר ציון אשר אהב׃ | 68 |
Sondern Judas Stamm erkor er, / Den Zionsberg, den er liebgewonnen.
| ויבן כמו רמים מקדשו כארץ יסדה לעולם׃ | 69 |
Er baute hochragend sein Heiligtum, / Wie die Erde, die er auf ewig gegründet.
| ויבחר בדוד עבדו ויקחהו ממכלאת צאן׃ | 70 |
Er erwählte sich David, seinen Knecht, / Nahm ihn von den Hürden der Schafe.
| מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו ובישראל נחלתו׃ | 71 |
Von den säugenden Schafen holte er ihn, / Daß er weide Jakob, sein Volk, / Und sein Erbteil Israel.
| וירעם כתם לבבו ובתבונות כפיו ינחם׃ | 72 |
Er weidete sie auch mit lauterm Sinn / Und führte sie klug mit seiner Hand.
