תהילים 74
| משכיל לאסף למה אלהים זנחת לנצח יעשן אפך בצאן מרעיתך׃ | 1 |
Ein Lehrgedicht von Asaph. Warum hast du uns, o Gott, für immer verworfen,
| זכר עדתך קנית קדם גאלת שבט נחלתך הר ציון זה שכנת בו׃ | 2 |
Gedenke deiner Gemeinde, die vor alters du erworben, die zum Eigentumsvolk du dir erlöst hast! (Gedenke) des Berges Zion, auf dem du Wohnung genommen!
| הרימה פעמיך למשאות נצח כל הרע אויב בקדש׃ | 3 |
Lenk deine Schritte hinauf zu den ewigen Trümmern: ach, alles hat der Feind im Heiligtum zerstört!
| שאגו צרריך בקרב מועדך שמו אותתם אתות׃ | 4 |
Wild brüllen deine Feinde im Innern deiner Versammlungsstätte; haben dort ihre Fahnen als Siegeszeichen aufgestellt.
| יודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדמות׃ | 5 |
Es sieht sich an, als ob man die Äxte hoch geschwungen hätte im Dickicht des Waldes.
| ועת פתוחיה יחד בכשיל וכילפת יהלמון׃ | 6 |
Und jetzt zerschlagen sie auch sein Schnitzwerk allzumal mit Beilen und Hämmern.
| שלחו באש מקדשך לארץ חללו משכן שמך׃ | 7 |
Sie haben dein Heiligtum in Brand gesteckt, bis zum Boden entweiht die Wohnung deines Namens.
| אמרו בלבם נינם יחד שרפו כל מועדי אל בארץ׃ | 8 |
Sie haben sich vorgenommen: »Wir rotten sie allesamt aus!« und haben alle Gottesstätten im Lande verbrannt.
| אותתינו לא ראינו אין עוד נביא ולא אתנו ידע עד מה׃ | 9 |
Unsre (heiligen) Zeichen sehn wir nicht mehr, kein Prophet ist mehr da, und niemand weiß bei uns, wie lange das dauern soll.
| עד מתי אלהים יחרף צר ינאץ אויב שמך לנצח׃ | 10 |
Wie lange, o Gott, soll der Widersacher noch schmähen, der Feind deinen Namen immerfort lästern?
| למה תשיב ידך וימינך מקרב חוקך כלה׃ | 11 |
Warum doch ziehst du deine Hand zurück? O zieh deine Rechte hervor aus dem Busen, mach ein Ende!
| ואלהים מלכי מקדם פעל ישועות בקרב הארץ׃ | 12 |
Gott ist ja doch mein König von alters her, Rettungstaten vollführt er inmitten des Landes.
| אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על המים׃ | 13 |
Du hast das Meer durch deine Kraft gespalten, die Häupter der Drachen auf den Fluten zerschellt.
| אתה רצצת ראשי לויתן תתננו מאכל לעם לציים׃ | 14 |
Du hast Leviathans Köpfe zermalmt, zum Fraß ihn hingegeben dem Volke der Wüstentiere.
| אתה בקעת מעין ונחל אתה הובשת נהרות איתן׃ | 15 |
Du hast Quellen und Bäche hervorbrechen lassen, du hast nieversiegende Ströme trocken gelegt.
| לך יום אף לך לילה אתה הכינות מאור ושמש׃ | 16 |
Dein ist der Tag, dein auch die Nacht, du hast den Mond und die Sonne hingestellt.
| אתה הצבת כל גבולות ארץ קיץ וחרף אתה יצרתם׃ | 17 |
Du hast der Erde rings die Grenzen festgesetzt, Sommer und Winter, du hast sie gebildet.
| זכר זאת אויב חרף יהוה ועם נבל נאצו שמך׃ | 18 |
Denke daran: der Feind hat dich, o HERR, gehöhnt, und ein gottloses Volk deinen Namen gelästert!
| אל תתן לחית נפש תורך חית ענייך אל תשכח לנצח׃ | 19 |
Gib nicht den Raubtieren preis die Seele deiner Taube, vergiß nicht für immer das Leben deiner Dulder!
| הבט לברית כי מלאו מחשכי ארץ נאות חמס׃ | 20 |
Blick hin auf den Bund! Denn angefüllt sind die Verstecke des Landes mit Stätten der Gewalttat.
| אל ישב דך נכלם עני ואביון יהללו שמך׃ | 21 |
Laß den Bedrängten nicht enttäuscht davongehn, der Arme und Bedrückte müsse deinen Namen rühmen!
| קומה אלהים ריבה ריבך זכר חרפתך מני נבל כל היום׃ | 22 |
Steh auf, Gott, verficht deine Sache! Gedenke der Schmach, die dich trifft von den Ruchlosen Tag für Tag!
| אל תשכח קול צרריך שאון קמיך עלה תמיד׃ | 23 |
Vergiß nicht das Geschrei deiner Feinde, das Toben deiner Gegner, das allzeit aufsteigt!
