תהילים 74
| משכיל לאסף למה אלהים זנחת לנצח יעשן אפך בצאן מרעיתך׃ | 1 |
Ein Maskil; von Asaph. Gott, warum hast du verworfen für immer, raucht dein Zorn wider die Herde deiner Weide?
| זכר עדתך קנית קדם גאלת שבט נחלתך הר ציון זה שכנת בו׃ | 2 |
Gedenke deiner Gemeinde, die du erworben hast vor alters, erlöst als dein Erbteil, des Berges Zion, auf welchem du gewohnt hast!
| הרימה פעמיך למשאות נצח כל הרע אויב בקדש׃ | 3 |
Erhebe deine Tritte zu den immerwährenden Trümmern! Alles im Heiligtum hat der Feind verderbt.
| שאגו צרריך בקרב מועדך שמו אותתם אתות׃ | 4 |
Es brüllen deine Widersacher inmitten deiner Versammlungsstätte; sie haben ihre Zeichen als Zeichen gesetzt.
| יודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדמות׃ | 5 |
Sie erscheinen wie einer, der die Axt emporhebt im Dickicht des Waldes;
| ועת פתוחיה יחד בכשיל וכילפת יהלמון׃ | 6 |
und jetzt zerschlagen sie sein Schnitzwerk allzumal mit Beilen und mit Hämmern.
| שלחו באש מקדשך לארץ חללו משכן שמך׃ | 7 |
Sie haben dein Heiligtum in Brand gesteckt, zu Boden entweiht die Wohnung deines Namens.
| אמרו בלבם נינם יחד שרפו כל מועדי אל בארץ׃ | 8 |
Sie sprachen in ihrem Herzen: Laßt uns sie niederzwingen allesamt! Verbrannt haben sie alle Versammlungsstätten Gottes im Lande.
| אותתינו לא ראינו אין עוד נביא ולא אתנו ידע עד מה׃ | 9 |
Unsere Zeichen sehen wir nicht; kein Prophet ist mehr da, und keiner bei uns, welcher weiß, bis wann.
| עד מתי אלהים יחרף צר ינאץ אויב שמך לנצח׃ | 10 |
Bis wann, o Gott, soll höhnen der Bedränger, soll der Feind deinen Namen verachten immerfort?
| למה תשיב ידך וימינך מקרב חוקך כלה׃ | 11 |
Warum ziehst du deine Hand und deine Rechte zurück? Hervor aus deinem Busen, mache ein Ende!
| ואלהים מלכי מקדם פעל ישועות בקרב הארץ׃ | 12 |
Gott ist ja mein König von alters her, der Rettungen schafft inmitten des Landes.
| אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על המים׃ | 13 |
Du zerteiltest das Meer durch deine Macht, zerschelltest die Häupter der Wasserungeheuer auf den Wassern.
| אתה רצצת ראשי לויתן תתננו מאכל לעם לציים׃ | 14 |
Du zerschmettertest die Häupter des Leviathans, gabst ihn zur Speise dem Volke, den Bewohnern der Wüste.
| אתה בקעת מעין ונחל אתה הובשת נהרות איתן׃ | 15 |
Du ließest Quell und Bach hervorbrechen, immerfließende Ströme trocknetest du aus.
| לך יום אף לך לילה אתה הכינות מאור ושמש׃ | 16 |
Dein ist der Tag, dein auch die Nacht; den Mond und die Sonne hast du bereitet.
| אתה הצבת כל גבולות ארץ קיץ וחרף אתה יצרתם׃ | 17 |
Du hast festgestellt alle Grenzen der Erde; Sommer und Winter, du hast sie gebildet.
| זכר זאת אויב חרף יהוה ועם נבל נאצו שמך׃ | 18 |
Gedenke dessen: der Feind hat Jehova gehöhnt, und ein törichtes Volk hat deinen Namen verachtet.
| אל תתן לחית נפש תורך חית ענייך אל תשכח לנצח׃ | 19 |
Gib nicht dem Raubtiere hin die Seele deiner Turteltaube; die Schar deiner Elenden vergiß nicht für immer!
| הבט לברית כי מלאו מחשכי ארץ נאות חמס׃ | 20 |
Schaue hin auf den Bund! Denn die finsteren Örter der Erde sind voll von Wohnungen der Gewalttat.
| אל ישב דך נכלם עני ואביון יהללו שמך׃ | 21 |
Nicht kehre beschämt zurück der Unterdrückte; laß den Elenden und Armen deinen Namen loben!
| קומה אלהים ריבה ריבך זכר חרפתך מני נבל כל היום׃ | 22 |
Stehe auf, o Gott, führe deinen Rechtsstreit! Gedenke deiner Verhöhnung von den Toren den ganzen Tag!
| אל תשכח קול צרריך שאון קמיך עלה תמיד׃ | 23 |
Vergiß nicht die Stimme deiner Widersacher! Das Getöse derer, die sich wider dich erheben, steigt auf beständig.
