תהילים 74
| משכיל לאסף למה אלהים זנחת לנצח יעשן אפך בצאן מרעיתך׃ | 1 |
Eine Betrachtung Asafs. / Warum, Elohim, hast du uns für immer verworfen? / Warum raucht denn dein Zorn / Gegen die Schafe, die du weidest?
| זכר עדתך קנית קדם גאלת שבט נחלתך הר ציון זה שכנת בו׃ | 2 |
Gedenke doch deiner Gemeinde, die du vor alters erworben, / Die du dir erlöst zum Besitzesstamm! / Des Zionsberges gedenke, auf dem du wohnst!
| הרימה פעמיך למשאות נצח כל הרע אויב בקדש׃ | 3 |
Tritt heran zu den ewigen Trümmern! / Der Feind hat alles zerstört im Heiligtum.
| שאגו צרריך בקרב מועדך שמו אותתם אתות׃ | 4 |
Deine Gegner haben gebrüllt an deiner Versammlungsstätte; / Sie stellten ihre Zeichen als Zeichen auf.
| יודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדמות׃ | 5 |
Es war, als schwängen Holzhauer die Äxte / Hoch in dem Dickicht des Waldes.
| ועת פתוחיה יחד בכשיל וכילפת יהלמון׃ | 6 |
Und dann: auf sein Schnitzwerk insgesamt / Hieben sie ein mit Beil und Barten.
| שלחו באש מקדשך לארץ חללו משכן שמך׃ | 7 |
Sie steckten dein Heiligtum in Brand; / Deines Namens Wohnung entweihten sie / Und machten dem Boden sie gleich.
| אמרו בלבם נינם יחד שרפו כל מועדי אל בארץ׃ | 8 |
Sie dachten: "Wir wollen sie alle bezwingen." / Sie verbrannten alle Gottesstätten im Lande.
| אותתינו לא ראינו אין עוד נביא ולא אתנו ידע עד מה׃ | 9 |
Unsre Zeichen sehn wir nimmer; es ist kein Prophet mehr da, / Und niemand ist bei uns, der wüßte, / Wie lange dies Elend noch währen wird.
| עד מתי אלהים יחרף צר ינאץ אויב שמך לנצח׃ | 10 |
Bis wann, Elohim, soll der Dränger noch höhnen? / Soll der Feind deinen Namen auf immer schmähn?
| למה תשיב ידך וימינך מקרב חוקך כלה׃ | 11 |
Warum ziehst du zurück deine Hand, deine Rechte? / Zieh sie aus dem Busen — vertilge!
| ואלהים מלכי מקדם פעל ישועות בקרב הארץ׃ | 12 |
Gott ist doch mein König von alters her, / Der Rettungstaten auf Erden vollbracht.
| אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על המים׃ | 13 |
Du hast das Meer gespalten durch deine Macht, / Hast der Drachen Köpfe im Wasser zerschellt.
| אתה רצצת ראשי לויתן תתננו מאכל לעם לציים׃ | 14 |
Leviatans Häupter hast du zerschmettert, / Du gabst sie zum Fraße den Wüstentieren.
| אתה בקעת מעין ונחל אתה הובשת נהרות איתן׃ | 15 |
Du ließest sprudeln Quelle und Bach, / Du ließest versiegen beständige Ströme.
| לך יום אף לך לילה אתה הכינות מאור ושמש׃ | 16 |
Dein ist der Tag, dein auch die Nacht. / Leuchte und Sonne hast du bereitet.
| אתה הצבת כל גבולות ארץ קיץ וחרף אתה יצרתם׃ | 17 |
Du hast alle Grenzen der Erde gesetzt, / Sommer und Winter hast du gebildet.
| זכר זאת אויב חרף יהוה ועם נבל נאצו שמך׃ | 18 |
Gedenke: der Feind hat Jahwe geschmäht, / Ein gottloses Volk deinen Namen gehöhnt.
| אל תתן לחית נפש תורך חית ענייך אל תשכח לנצח׃ | 19 |
Gib nicht dem Tiere preis deiner Turteltaube Seele, / Deiner Armen Leben vergiß nicht für immer!
| הבט לברית כי מלאו מחשכי ארץ נאות חמס׃ | 20 |
Schau auf den Bund! / Denn des Landes Verstecke sind angefüllt, / Und dort wird Gewalttat getrieben.
| אל ישב דך נכלם עני ואביון יהללו שמך׃ | 21 |
Nicht unerhört laß Niedergeschlagene gehn, / Laß deinen Namen Arme und Dürftige preisen!
| קומה אלהים ריבה ריבך זכר חרפתך מני נבל כל היום׃ | 22 |
Auf, Elohim! Ficht aus deinen Streit! / Gedenke des: die Gottlosen höhnen dich fort und fort!
| אל תשכח קול צרריך שאון קמיך עלה תמיד׃ | 23 |
Vergiß der Feinde Schmährufe nicht, / Deiner Gegner Toben, das stetig steigt!
