משכיל לאסף למה אלהים זנחת לנצח יעשן אפך בצאן מרעיתך׃ | 1 |
זכר עדתך קנית קדם גאלת שבט נחלתך הר ציון זה שכנת בו׃ | 2 |
הרימה פעמיך למשאות נצח כל הרע אויב בקדש׃ | 3 |
שאגו צרריך בקרב מועדך שמו אותתם אתות׃ | 4 |
יודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדמות׃ | 5 |
ועת פתוחיה יחד בכשיל וכילפת יהלמון׃ | 6 |
שלחו באש מקדשך לארץ חללו משכן שמך׃ | 7 |
אמרו בלבם נינם יחד שרפו כל מועדי אל בארץ׃ | 8 |
אותתינו לא ראינו אין עוד נביא ולא אתנו ידע עד מה׃ | 9 |
עד מתי אלהים יחרף צר ינאץ אויב שמך לנצח׃ | 10 |
למה תשיב ידך וימינך מקרב חוקך כלה׃ | 11 |
ואלהים מלכי מקדם פעל ישועות בקרב הארץ׃ | 12 |
אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על המים׃ | 13 |
אתה רצצת ראשי לויתן תתננו מאכל לעם לציים׃ | 14 |
אתה בקעת מעין ונחל אתה הובשת נהרות איתן׃ | 15 |
לך יום אף לך לילה אתה הכינות מאור ושמש׃ | 16 |
אתה הצבת כל גבולות ארץ קיץ וחרף אתה יצרתם׃ | 17 |
זכר זאת אויב חרף יהוה ועם נבל נאצו שמך׃ | 18 |
אל תתן לחית נפש תורך חית ענייך אל תשכח לנצח׃ | 19 |
הבט לברית כי מלאו מחשכי ארץ נאות חמס׃ | 20 |
אל ישב דך נכלם עני ואביון יהללו שמך׃ | 21 |
קומה אלהים ריבה ריבך זכר חרפתך מני נבל כל היום׃ | 22 |
אל תשכח קול צרריך שאון קמיך עלה תמיד׃ | 23 |