תהילים 74

1 משכיל לאסף למה אלהים זנחת לנצח יעשן אפך בצאן מרעיתך׃

An Instructive Psalm. Asaph’s. Wherefore, O God, hast thou cast off utterly? Shall thine anger smoke against the flock of thine own pasturing?

2 זכר עדתך קנית קדם גאלת שבט נחלתך הר ציון זה שכנת בו׃

Remember thine own assembly thou didst acquire aforetime, Thou didst redeem the tribe of thine own inheritance, Mount Zion, wherein thou didst take up thy habitation.

3 הרימה פעמיך למשאות נצח כל הרע אויב בקדש׃

Lift up thy steps unto the places utterly unsafe, All the mischief!—the foe in the sanctuary!

4 שאגו צרריך בקרב מועדך שמו אותתם אתות׃

Thine adversaries have roared in the midst of thine appointed meeting, They have set their ensigns as tokens!

5 יודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדמות׃

One used to be known according as he carried up high—into the thicket of trees—the axes;

6 ועת פתוחיה יחד בכשיל וכילפת יהלמון׃

But, now, the doors thereof all together, with axes and hammers, they batter down.

7 שלחו באש מקדשך לארץ חללו משכן שמך׃

They have cast, into the fire, thy sanctuary, To the ground, have they profaned the habitation of thy Name.

8 אמרו בלבם נינם יחד שרפו כל מועדי אל בארץ׃

They have said in their heart, Let us suppress them altogether, They have burned up all the meeting-places of GOD in the land.

9 אותתינו לא ראינו אין עוד נביא ולא אתנו ידע עד מה׃

Our own signs, have we not seen, —There is no longer a prophet, —Neither is there with us, one who knoweth—How long!

10 עד מתי אלהים יחרף צר ינאץ אויב שמך לנצח׃

How long, O God, shall the adversary, reproach? Shall the enemy revile thy Name perpetually?

11 למה תשיב ידך וימינך מקרב חוקך כלה׃

Wherefore shouldst thou withdraw thy hand—thy right hand? [Bring it] out of the midst of thy bosom! (Selah)

12 ואלהים מלכי מקדם פעל ישועות בקרב הארץ׃

But, God, hath been my king from aforetime, Working Deliverances in the midst of the earth.

13 אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על המים׃

Thou, didst cleave asunder, in thy might, the sea, Thou didst break in pieces the heads of the Crocodiles, [till they floated] on the waters;

14 אתה רצצת ראשי לויתן תתננו מאכל לעם לציים׃

Thou, didst crush the heads of the Sea-Monster, Thou didst give him to be food, for the people of the deserts;

15 אתה בקעת מעין ונחל אתה הובשת נהרות איתן׃

Thou, didst cleave open fountain and torrent, Thou, didst dry up rivers of steady flow:

16 לך יום אף לך לילה אתה הכינות מאור ושמש׃

Thine, is the day, Yea, thine, the night, Thou, didst establish moon and sun;

17 אתה הצבת כל גבולות ארץ קיץ וחרף אתה יצרתם׃

Thou, didst set up all the bounds of the earth, As for summer and winter, thou, didst form them!

18 זכר זאת אויב חרף יהוה ועם נבל נאצו שמך׃

Remember this, An enemy, hath reproached Yahweh, Yea, an impious people, have reviled thy Name.

19 אל תתן לחית נפש תורך חית ענייך אל תשכח לנצח׃

Do not deliver up, to a wild beast, the life of thy turtle-dove, The living host of thine oppressed ones, do not forget perpetually.

20 הבט לברית כי מלאו מחשכי ארץ נאות חמס׃

Have respect to thy covenant, For the dark places of the earth are full of the habitations of violence.

21 אל ישב דך נכלם עני ואביון יהללו שמך׃

May the crushed one not again be confounded, As for the oppressed and the needy, let them praise thy Name.

22 קומה אלהים ריבה ריבך זכר חרפתך מני נבל כל היום׃

Arise! O God, plead thine own cause, Remember the reproach of thee, from the impious one, all the day:

23 אל תשכח קול צרריך שאון קמיך עלה תמיד׃

Do not forget the voice of thine adversaries, The noise of thine assailants, ascending continually.