תהילים 74
| משכיל לאסף למה אלהים זנחת לנצח יעשן אפך בצאן מרעיתך׃ | 1 |
Maschil of Asaph. O God, why hast thou cast [us] off for ever? why doth thine anger smoke against the sheep of thy pasture?
| זכר עדתך קנית קדם גאלת שבט נחלתך הר ציון זה שכנת בו׃ | 2 |
Remember thy congregation, which thou hast purchased of old, which thou hast redeemed to be the tribe of thine inheritance; [and] mount Zion, wherein thou hast dwelt.
| הרימה פעמיך למשאות נצח כל הרע אויב בקדש׃ | 3 |
Lift up thy feet unto the perpetual ruins, all the evil that the enemy hath done in the sanctuary.
| שאגו צרריך בקרב מועדך שמו אותתם אתות׃ | 4 |
Thine adversaries have roared in the midst of thine assembly; they have set up their ensigns for signs.
| יודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדמות׃ | 5 |
They seemed as men that lifted up axes upon a thicket of trees.
| ועת פתוחיה יחד בכשיל וכילפת יהלמון׃ | 6 |
And now all the carved work thereof together they break down with hatchet and hammers.
| שלחו באש מקדשך לארץ חללו משכן שמך׃ | 7 |
They have set thy sanctuary on fire; they have profaned the dwelling place of thy name even to the ground.
| אמרו בלבם נינם יחד שרפו כל מועדי אל בארץ׃ | 8 |
They said in their heart, Let us make havoc of them altogether: they have burned up all the synagogues of God in the land.
| אותתינו לא ראינו אין עוד נביא ולא אתנו ידע עד מה׃ | 9 |
We see not our signs: there is no more any prophet; neither is there among us any that knoweth how long.
| עד מתי אלהים יחרף צר ינאץ אויב שמך לנצח׃ | 10 |
How long, O God, shall the adversary reproach? shall the enemy blaspheme thy name for ever?
| למה תשיב ידך וימינך מקרב חוקך כלה׃ | 11 |
Why drawest thou back thy hand, even thy right hand? [pluck it] out of thy bosom [and] consume [them].
| ואלהים מלכי מקדם פעל ישועות בקרב הארץ׃ | 12 |
Yet God is my King of old, working salvation in the midst of the earth.
| אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על המים׃ | 13 |
Thou didst divide the sea by thy strength: thou brakest the heads of the dragons in the waters.
| אתה רצצת ראשי לויתן תתננו מאכל לעם לציים׃ | 14 |
Thou brakest the heads of leviathan in pieces, thou gavest him to be meat to the people inhabiting the wilderness.
| אתה בקעת מעין ונחל אתה הובשת נהרות איתן׃ | 15 |
Thou didst cleave fountain and flood: thou driedst up mighty rivers.
| לך יום אף לך לילה אתה הכינות מאור ושמש׃ | 16 |
The day is thine, the night also is thine: thou hast prepared the light and the sun.
| אתה הצבת כל גבולות ארץ קיץ וחרף אתה יצרתם׃ | 17 |
Thou hast set all the borders of the earth: thou hast made summer and winter.
| זכר זאת אויב חרף יהוה ועם נבל נאצו שמך׃ | 18 |
Remember this, that the enemy hath reproached, O LORD, and that foolish people have blasphemed thy name.
| אל תתן לחית נפש תורך חית ענייך אל תשכח לנצח׃ | 19 |
O deliver not the soul of thy turtle-dove unto the wild beast: forget not the life of thy poor for ever.
| הבט לברית כי מלאו מחשכי ארץ נאות חמס׃ | 20 |
Have respect unto the covenant: for the dark places of the earth are full of the habitations of violence.
| אל ישב דך נכלם עני ואביון יהללו שמך׃ | 21 |
O let not the oppressed return ashamed: let the poor and needy praise thy name.
| קומה אלהים ריבה ריבך זכר חרפתך מני נבל כל היום׃ | 22 |
Arise, O God, plead thine own cause: remember how the foolish man reproacheth thee all the day.
| אל תשכח קול צרריך שאון קמיך עלה תמיד׃ | 23 |
Forget not the voice of thine adversaries: the tumult of those that rise up against thee ascendeth continually.
