תהילים 74
| משכיל לאסף למה אלהים זנחת לנצח יעשן אפך בצאן מרעיתך׃ | 1 |
Maschil of Asaph. Why, O God, hast Thou cast us off for ever? Why doth Thine anger smoke against the flock of Thy pasture?
| זכר עדתך קנית קדם גאלת שבט נחלתך הר ציון זה שכנת בו׃ | 2 |
Remember Thy congregation, which Thou hast gotten of old, which Thou hast redeemed to be the tribe of Thine inheritance; and mount Zion, wherein Thou hast dwelt.
| הרימה פעמיך למשאות נצח כל הרע אויב בקדש׃ | 3 |
Lift up Thy steps because of the perpetual ruins, even all the evil that the enemy hath done in the sanctuary.
| שאגו צרריך בקרב מועדך שמו אותתם אתות׃ | 4 |
Thine adversaries have roared in the midst of Thy meeting-place; they have set up their own signs for signs.
| יודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדמות׃ | 5 |
It seemed as when men wield upwards axes in a thicket of trees.
| ועת פתוחיה יחד בכשיל וכילפת יהלמון׃ | 6 |
And now all the carved work thereof together they strike down with hatchet and hammers.
| שלחו באש מקדשך לארץ חללו משכן שמך׃ | 7 |
They have set Thy sanctuary on fire; they have profaned the dwelling-place of Thy name even to the ground.
| אמרו בלבם נינם יחד שרפו כל מועדי אל בארץ׃ | 8 |
They said in their heart: 'Let us make havoc of them altogether'; they have burned up all the meeting-places of God in the land.
| אותתינו לא ראינו אין עוד נביא ולא אתנו ידע עד מה׃ | 9 |
We see not our signs; there is no more any prophet; neither is there among us any that knoweth how long.
| עד מתי אלהים יחרף צר ינאץ אויב שמך לנצח׃ | 10 |
How long, O God, shall the adversary reproach? Shall the enemy blaspheme Thy name for ever?
| למה תשיב ידך וימינך מקרב חוקך כלה׃ | 11 |
Why withdrawest Thou Thy hand, even Thy right hand? Draw it out of Thy bosom and consume them.
| ואלהים מלכי מקדם פעל ישועות בקרב הארץ׃ | 12 |
Yet God is my King of old, working salvation in the midst of the earth.
| אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על המים׃ | 13 |
Thou didst break the sea in pieces by Thy strength; Thou didst shatter the heads of the sea-monsters in the waters.
| אתה רצצת ראשי לויתן תתננו מאכל לעם לציים׃ | 14 |
Thou didst crush the heads of leviathan, Thou gavest him to be food to the folk inhabiting the wilderness.
| אתה בקעת מעין ונחל אתה הובשת נהרות איתן׃ | 15 |
Thou didst cleave fountain and brook; Thou driedst up ever-flowing rivers.
| לך יום אף לך לילה אתה הכינות מאור ושמש׃ | 16 |
Thine is the day, Thine also the night; Thou hast established luminary and sun.
| אתה הצבת כל גבולות ארץ קיץ וחרף אתה יצרתם׃ | 17 |
Thou hast set all the borders of the earth; Thou hast made summer and winter.
| זכר זאת אויב חרף יהוה ועם נבל נאצו שמך׃ | 18 |
Remember this, how the enemy hath reproached the LORD, and how a base people have blasphemed Thy name.
| אל תתן לחית נפש תורך חית ענייך אל תשכח לנצח׃ | 19 |
O deliver not the soul of Thy turtle-dove unto the wild beast; forget not the life of Thy poor for ever.
| הבט לברית כי מלאו מחשכי ארץ נאות חמס׃ | 20 |
Look upon the covenant; for the dark places of the land are full of the habitations of violence.
| אל ישב דך נכלם עני ואביון יהללו שמך׃ | 21 |
O let not the oppressed turn back in confusion; let the poor and needy praise Thy name.
| קומה אלהים ריבה ריבך זכר חרפתך מני נבל כל היום׃ | 22 |
Arise, O God, plead Thine own cause; remember Thy reproach all the day at the hand of the base man.
| אל תשכח קול צרריך שאון קמיך עלה תמיד׃ | 23 |
Forget not the voice of Thine adversaries, the tumult of those that rise up against Thee which ascendeth continually.
