תהילים 74
| משכיל לאסף למה אלהים זנחת לנצח יעשן אפך בצאן מרעיתך׃ | 1 |
O God, why have thou cast off forever? Why does thine anger smoke against the sheep of thy pasture?
| זכר עדתך קנית קדם גאלת שבט נחלתך הר ציון זה שכנת בו׃ | 2 |
Remember thy congregation, which thou have gotten of old, which thou have redeemed to be the tribe of thine inheritance, and mount Zion, at which thou have dwelt.
| הרימה פעמיך למשאות נצח כל הרע אויב בקדש׃ | 3 |
Lift up thy feet to the perpetual ruins, all the evil that the enemy has done in the sanctuary.
| שאגו צרריך בקרב מועדך שמו אותתם אתות׃ | 4 |
Thine adversaries have roared in the midst of thine assembly. They have set up their ensigns for signs.
| יודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדמות׃ | 5 |
They seemed as men who lifted up axes upon a thicket of trees.
| ועת פתוחיה יחד בכשיל וכילפת יהלמון׃ | 6 |
And now they break down all the carved work of it with hatchet and hammers.
| שלחו באש מקדשך לארץ חללו משכן שמך׃ | 7 |
They have set thy sanctuary on fire. They have profaned the dwelling-place of thy name to the ground.
| אמרו בלבם נינם יחד שרפו כל מועדי אל בארץ׃ | 8 |
They said in their heart, Let us make havoc of them altogether. They have burned up all the meeting-places of God in the land.
| אותתינו לא ראינו אין עוד נביא ולא אתנו ידע עד מה׃ | 9 |
We do not see our signs. There is no more any prophet, nor is there among us he who knows how long.
| עד מתי אלהים יחרף צר ינאץ אויב שמך לנצח׃ | 10 |
How long, O God, shall the adversary reproach? Shall the enemy blaspheme thy name forever?
| למה תשיב ידך וימינך מקרב חוקך כלה׃ | 11 |
Why do thou draw back thy hand, even thy right hand? Remove it from the midst of thy bosom.
| ואלהים מלכי מקדם פעל ישועות בקרב הארץ׃ | 12 |
Yet God is my King of old, working salvation in the midst of the earth.
| אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על המים׃ | 13 |
Thou divided the sea by thy strength. Thou break the heads of the sea-monsters in the waters.
| אתה רצצת ראשי לויתן תתננו מאכל לעם לציים׃ | 14 |
Thou break the heads of leviathan in pieces. Thou gave him to be food to the people inhabiting the wilderness.
| אתה בקעת מעין ונחל אתה הובשת נהרות איתן׃ | 15 |
Thou split fountain and flood. Thou dried up mighty rivers.
| לך יום אף לך לילה אתה הכינות מאור ושמש׃ | 16 |
The day is thine; the night is also thine. Thou have prepared the light and the sun.
| אתה הצבת כל גבולות ארץ קיץ וחרף אתה יצרתם׃ | 17 |
Thou have set all the borders of the earth. Thou have made summer and winter.
| זכר זאת אויב חרף יהוה ועם נבל נאצו שמך׃ | 18 |
Remember this, that the enemy has reproached, O Jehovah, and that a foolish people has blasphemed thy name.
| אל תתן לחית נפש תורך חית ענייך אל תשכח לנצח׃ | 19 |
O deliver not the soul of thy turtle-dove to the wild beast. Forget not the life of thy poor forever.
| הבט לברית כי מלאו מחשכי ארץ נאות חמס׃ | 20 |
Have respect to the covenant, for the dark places of the earth are full of the habitations of violence.
| אל ישב דך נכלם עני ואביון יהללו שמך׃ | 21 |
O let not he who is oppressed return ashamed. Let a poor and needy man praise thy name.
| קומה אלהים ריבה ריבך זכר חרפתך מני נבל כל היום׃ | 22 |
Arise, O God, plead thine own cause. Remember how the foolish man reproaches thee all the day.
| אל תשכח קול צרריך שאון קמיך עלה תמיד׃ | 23 |
Forget not the voice of thine adversaries. The tumult of those who rise up against thee ascends continually.
