תהילים 73
| מזמור לאסף אך טוב לישראל אלהים לברי לבב׃ | 1 |
En Salme af Asaf. Visselig, god er Gud mod Israel; mod dem, der er rene af Hjertet!
| ואני כמעט נטוי רגלי כאין שפכה אשרי׃ | 2 |
Mine Fødder var nær ved at snuble, mine Skridt var lige ved at glide;
| כי קנאתי בהוללים שלום רשעים אראה׃ | 3 |
thi over Daarerne græmmed jeg mig, jeg saa, at det gik de gudløse vel;
| כי אין חרצבות למותם ובריא אולם׃ | 4 |
thi de kender ikke til Kvaler, deres Livskraft er frisk og sund;
| בעמל אנוש אינמו ועם אדם לא ינגעו׃ | 5 |
de kender ikke til menneskelig Nød, de plages ikke som andre.
| לכן ענקתמו גאוה יעטף שית חמס למו׃ | 6 |
Derfor har de Hovmod til Halssmykke, Vold er Kappen, de svøber sig i.
| יצא מחלב עינמו עברו משכיות לבב׃ | 7 |
Deres Brøde udgaar af deres Indre, Hjertets Tanker bryder igennem.
| ימיקו וידברו ברע עשק ממרום ידברו׃ | 8 |
I det dybe taler de ondt, i det høje fører de Urettens Tale,
| שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ׃ | 9 |
de løfter Munden mod Himlen, Tungen farer om paa Jorden.
| לכן ישיב עמו הלם ומי מלא ימצו למו׃ | 10 |
(Derfor vender mit Folk sig hid og drikker Vand i fulde Drag.)
| ואמרו איכה ידע אל ויש דעה בעליון׃ | 11 |
De siger: »Hvor skulde Gud vel vide det, skulde den Højeste kende dertil?«
| הנה אלה רשעים ושלוי עולם השגו חיל׃ | 12 |
Se, det er de gudløses Kaar, altid i Tryghed, voksende Velstand!
| אך ריק זכיתי לבבי וארחץ בנקיון כפי׃ | 13 |
Forgæves holdt jeg mit Hjerte rent og tvætted mine Hænder i Uskyld,
| ואהי נגוע כל היום ותוכחתי לבקרים׃ | 14 |
jeg plagedes Dagen igennem, blev revset paa ny hver Morgen!
| אם אמרתי אספרה כמו הנה דור בניך בגדתי׃ | 15 |
Men jeg tænkte: »Taler jeg saa, se, da er jeg troløs imod dine Sønners Slægt.«
| ואחשבה לדעת זאת עמל היא בעיני׃ | 16 |
Saa grunded jeg paa at forstaa det, møjsommeligt var det i mine Øjne,
| עד אבוא אל מקדשי אל אבינה לאחריתם׃ | 17 |
Til jeg kom ind i Guds Helligdomme, skønned, hvordan deres Endeligt bliver:
| אך בחלקות תשית למו הפלתם למשואות׃ | 18 |
Du sætter dem jo paa glatte Steder, i Undergang styrter du dem.
| איך היו לשמה כרגע ספו תמו מן בלהות׃ | 19 |
Hvor brat de dog lægges øde, gaar under, det ender med Rædsel!
| כחלום מהקיץ אדני בעיר צלמם תבזה׃ | 20 |
De er som en Drøm, naar man vaagner, man vaagner og regner sit Syn for intet.
| כי יתחמץ לבבי וכליותי אשתונן׃ | 21 |
Saa længe mit Hjerte var bittert og det nagede i mine Nyrer,
| ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך׃ | 22 |
var jeg et Dyr og fattede intet, jeg var for dig som Kvæg.
| ואני תמיד עמך אחזת ביד ימיני׃ | 23 |
Dog bliver jeg altid hos dig, du holder mig fast om min højre;
| בעצתך תנחני ואחר כבוד תקחני׃ | 24 |
du leder mig med dit Raad og tager mig siden bort i Herlighed.
| מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ׃ | 25 |
Hvem har jeg i Himlen? Og har jeg blot dig, da attraar jeg intet paa Jorden!
| כלה שארי ולבבי צור לבבי וחלקי אלהים לעולם׃ | 26 |
Lad kun mit Kød og mit Hjerte vansmægte, Gud er mit Hjertes Klippe, min Del for evigt.
| כי הנה רחקיך יאבדו הצמתה כל זונה ממך׃ | 27 |
Thi de, der fjerner sig fra dig, gaar under, du udsletter hver, som er dig utro.
| ואני קרבת אלהים לי טוב שתי באדני יהוה מחסי לספר כל מלאכותיך׃ | 28 |
Men at leve Gud nær er min Lykke, min Lid har jeg sat til den Herre HERREN, at jeg kan vidne om alle dine Gerninger.
