תהילים 73
| מזמור לאסף אך טוב לישראל אלהים לברי לבב׃ | 1 |
Kun god er Gud imod Israel, imod de rene af Hjertet.
| ואני כמעט נטוי רגלי כאין שפכה אשרי׃ | 2 |
Men jeg — nær vare mine Fødder bøjede af Vejen; mine Skridt vare lige ved at glide ud.
| כי קנאתי בהוללים שלום רשעים אראה׃ | 3 |
Thi jeg blev nidkær over Daarerne; jeg maatte se, at det gik de ugudelige vel.
| כי אין חרצבות למותם ובריא אולם׃ | 4 |
Thi der findes intet Baand for dem indtil deres Død, og deres Styrke er vel ved Magt.
| בעמל אנוש אינמו ועם אדם לא ינגעו׃ | 5 |
De have ikke Møje som andre Folk, og de blive ikke plagede som andre Mennesker.
| לכן ענקתמו גאוה יעטף שית חמס למו׃ | 6 |
Derfor har Hovmod prydet dem som en Kæde, Vold skjuler dem som et Smykke.
| יצא מחלב עינמו עברו משכיות לבב׃ | 7 |
Deres Øjne staa ud af Fedme; Hjertets Tanker faa Fremgang.
| ימיקו וידברו ברע עשק ממרום ידברו׃ | 8 |
De haane og tale i Ondskab om at øve Vold; fra det høje tale de.
| שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ׃ | 9 |
De sætte deres Mund i Himmelen, og deres Tunge farer frem paa Jorden.
| לכן ישיב עמו הלם ומי מלא ימצו למו׃ | 10 |
Derfor vender deres Folk hid, og Vand i fulde Drag uddrikkes af dem.
| ואמרו איכה ידע אל ויש דעה בעליון׃ | 11 |
Og de sige: Hvorledes skulde Gud vide det? og er der Kundskab hos den Højeste?
| הנה אלה רשעים ושלוי עולם השגו חיל׃ | 12 |
Se, disse ere de ugudelige; dog ere de rolige til evig Tid, de forøge deres Gods.
| אך ריק זכיתי לבבי וארחץ בנקיון כפי׃ | 13 |
Kun forgæves har jeg renset mit Hjerte og toet mine Hænder i Uskyldighed.
| ואהי נגוע כל היום ותוכחתי לבקרים׃ | 14 |
Og dog blev jeg plaget den ganske Dag, og min Straf var der hver Morgen.
| אם אמרתי אספרה כמו הנה דור בניך בגדתי׃ | 15 |
Dersom jeg havde sagt: Jeg vil føre saadan Tale; se, da havde jeg handlet troløst imod dine Børns Slægt.
| ואחשבה לדעת זאת עמל היא בעיני׃ | 16 |
Og jeg tænkte efter for at forstaa det; men det var en Kval i mine Øjne,
| עד אבוא אל מקדשי אל אבינה לאחריתם׃ | 17 |
indtil jeg gik ind i Guds Helligdomme og gav Agt paa deres Endeligt.
| אך בחלקות תשית למו הפלתם למשואות׃ | 18 |
Kun paa slibrige Steder sætter du dem; du lader dem falde til at ødelægges.
| איך היו לשמה כרגע ספו תמו מן בלהות׃ | 19 |
Hvorledes ere de i et Øjeblik gaaede til Grunde? de ere omkomne, de have faaet Ende ved Forskrækkelserne.
| כחלום מהקיץ אדני בעיר צלמם תבזה׃ | 20 |
De ere ligesom en Drøm, naar een er opvaagnet; Herre! naar du opvaagner, vil du foragte deres Billede.
| כי יתחמץ לבבי וכליותי אשתונן׃ | 21 |
Da mit Hjerte var bittert, og det stak mig i mine Nyrer,
| ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך׃ | 22 |
da var jeg ufornuftig og kunde ikke forstaa noget, jeg var som et Dyr for dig.
| ואני תמיד עמך אחזת ביד ימיני׃ | 23 |
Men jeg vil stedse blive hos dig; du holder ved min højre Haand.
| בעצתך תנחני ואחר כבוד תקחני׃ | 24 |
Du leder mig efter dit Raad, og derefter optager du mig til Ære.
| מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ׃ | 25 |
Hvem har jeg i Himlene? og lige med dig har jeg ikke Lyst til noget paa Jorden.
| כלה שארי ולבבי צור לבבי וחלקי אלהים לעולם׃ | 26 |
Forsmægter mit Kød og mit Hjerte, saa er Gud mit Hjertes Klippe og min Del evindelig.
| כי הנה רחקיך יאבדו הצמתה כל זונה ממך׃ | 27 |
Thi se, de som holde sig langt borte fra dig, omkomme; du udrydder hver den, som ved Bolen viger af fra dig.
| ואני קרבת אלהים לי טוב שתי באדני יהוה מחסי לספר כל מלאכותיך׃ | 28 |
Men det er mig godt, at Gud er mig nær; jeg har sat mit Haab paa den Herre, Herre, at jeg kan fortælle alle dine Gerninger.
