< תהילים 71 >

בך יהוה חסיתי אל אבושה לעולם׃ 1
Psalmus David, Filiorum Ionadab, et eorum, qui primi captivi ducti sunt. In te Domine speravi, non confundar in aeternum:
בצדקתך תצילני ותפלטני הטה אלי אזנך והושיעני׃ 2
in iustitia tua libera me, et eripe me. Inclina ad me aurem tuam, et salva me.
היה לי לצור מעון לבוא תמיד צוית להושיעני כי סלעי ומצודתי אתה׃ 3
Esto mihi in Deum protectorem, et in locum munitum: ut salvum me facias, Quoniam firmamentum meum, et refugium meum es tu.
אלהי פלטני מיד רשע מכף מעול וחומץ׃ 4
Deus meus eripe me de manu peccatoris, et de manu contra legem agentis et iniqui:
כי אתה תקותי אדני יהוה מבטחי מנעורי׃ 5
Quoniam tu es patientia mea Domine: Domine spes mea a iuventute mea.
עליך נסמכתי מבטן ממעי אמי אתה גוזי בך תהלתי תמיד׃ 6
In te confirmatus sum ex utero: de ventre matris meae tu es protector meus: In te cantatio mea semper:
כמופת הייתי לרבים ואתה מחסי עז׃ 7
tamquam prodigium factus sum multis: et tu adiutor fortis.
ימלא פי תהלתך כל היום תפארתך׃ 8
Repleatur os meum laude, ut cantem gloriam tuam: tota die magnitudinem tuam.
אל תשליכני לעת זקנה ככלות כחי אל תעזבני׃ 9
Ne proiicias me in tempore senectutis: cum defecerit virtus mea, ne derelinquas me.
כי אמרו אויבי לי ושמרי נפשי נועצו יחדו׃ 10
Quia dixerunt inimici mei mihi: et qui custodiebant animam meam, consilium fecerunt in unum,
לאמר אלהים עזבו רדפו ותפשוהו כי אין מציל׃ 11
Dicentes: Deus dereliquit eum, persequimini, et comprehendite eum: quia non est qui eripiat.
אלהים אל תרחק ממני אלהי לעזרתי חישה׃ 12
Deus ne elongeris a me: Deus meus in auxilium meum respice.
יבשו יכלו שטני נפשי יעטו חרפה וכלמה מבקשי רעתי׃ 13
Confundantur, et deficiant detrahentes animae meae: operiantur confusione, et pudore qui quaerunt mala mihi.
ואני תמיד איחל והוספתי על כל תהלתך׃ 14
Ego autem semper sperabo: et adiiciam super omnem laudem tuam.
פי יספר צדקתך כל היום תשועתך כי לא ידעתי ספרות׃ 15
Os meum annunciabit iustitiam tuam: tota die salutare tuum. Quoniam non cognovi litteraturam,
אבוא בגברות אדני יהוה אזכיר צדקתך לבדך׃ 16
introibo in potentias Domini: Domine, memorabor iustitiae tuae solius.
אלהים למדתני מנעורי ועד הנה אגיד נפלאותיך׃ 17
Deus docuisti me a iuventute mea: et usque nunc pronunciabo mirabilia tua.
וגם עד זקנה ושיבה אלהים אל תעזבני עד אגיד זרועך לדור לכל יבוא גבורתך׃ 18
Et usque in senectam et senium: Deus ne derelinquas me, Donec annunciem brachium tuum generationi omni, quae ventura est: Potentiam tuam,
וצדקתך אלהים עד מרום אשר עשית גדלות אלהים מי כמוך׃ 19
et iustitiam tuam Deus usque in altissima, quae fecisti magnalia: Deus quis similis tibi?
אשר הראיתנו צרות רבות ורעות תשוב תחיינו ומתהמות הארץ תשוב תעלני׃ 20
Quantas ostendisti mihi tribulationes multas, et malas: et conversus vivificasti me: et de abyssis terrae iterum reduxisti me:
תרב גדלתי ותסב תנחמני׃ 21
Multiplicasti magnificentiam tuam: et conversus consolatus es me.
גם אני אודך בכלי נבל אמתך אלהי אזמרה לך בכנור קדוש ישראל׃ 22
Nam et ego confitebor tibi in vasis psalmi veritatem tuam: Deus psallam tibi in cithara, sanctus Israel.
תרננה שפתי כי אזמרה לך ונפשי אשר פדית׃ 23
Exultabunt labia mea cum cantavero tibi: et anima mea, quam redemisti.
גם לשוני כל היום תהגה צדקתך כי בשו כי חפרו מבקשי רעתי׃ 24
Sed et lingua mea tota die meditabitur iustitiam tuam: cum confusi et reveriti fuerint qui quaerunt mala mihi.

< תהילים 71 >