< תהילים 69 >

למנצח על שושנים לדוד הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש׃ 1
In finem, pro iis qui commutabuntur. David. [Salvum me fac, Deus, quoniam intraverunt aquæ usque ad animam meam.
טבעתי ביון מצולה ואין מעמד באתי במעמקי מים ושבלת שטפתני׃ 2
Infixus sum in limo profundi et non est substantia. Veni in altitudinem maris, et tempestas demersit me.
יגעתי בקראי נחר גרוני כלו עיני מיחל לאלהי׃ 3
Laboravi clamans, raucæ factæ sunt fauces meæ; defecerunt oculi mei, dum spero in Deum meum.
רבו משערות ראשי שנאי חנם עצמו מצמיתי איבי שקר אשר לא גזלתי אז אשיב׃ 4
Multiplicati sunt super capillos capitis mei qui oderunt me gratis. Confortati sunt qui persecuti sunt me inimici mei injuste; quæ non rapui, tunc exsolvebam.
אלהים אתה ידעת לאולתי ואשמותי ממך לא נכחדו׃ 5
Deus, tu scis insipientiam meam; et delicta mea a te non sunt abscondita.
אל יבשו בי קויך אדני יהוה צבאות אל יכלמו בי מבקשיך אלהי ישראל׃ 6
Non erubescant in me qui exspectant te, Domine, Domine virtutum; non confundantur super me qui quærunt te, Deus Israël.
כי עליך נשאתי חרפה כסתה כלמה פני׃ 7
Quoniam propter te sustinui opprobrium; operuit confusio faciem meam.
מוזר הייתי לאחי ונכרי לבני אמי׃ 8
Extraneus factus sum fratribus meis, et peregrinus filiis matris meæ.
כי קנאת ביתך אכלתני וחרפות חורפיך נפלו עלי׃ 9
Quoniam zelus domus tuæ comedit me, et opprobria exprobrantium tibi ceciderunt super me.
ואבכה בצום נפשי ותהי לחרפות לי׃ 10
Et operui in jejunio animam meam, et factum est in opprobrium mihi.
ואתנה לבושי שק ואהי להם למשל׃ 11
Et posui vestimentum meum cilicium; et factus sum illis in parabolam.
ישיחו בי ישבי שער ונגינות שותי שכר׃ 12
Adversum me loquebantur qui sedebant in porta, et in me psallebant qui bibebant vinum.
ואני תפלתי לך יהוה עת רצון אלהים ברב חסדך ענני באמת ישעך׃ 13
Ego vero orationem meam ad te, Domine; tempus beneplaciti, Deus. In multitudine misericordiæ tuæ, exaudi me in veritate salutis tuæ.
הצילני מטיט ואל אטבעה אנצלה משנאי וממעמקי מים׃ 14
Eripe me de luto, ut non infigar; libera me ab iis qui oderunt me, et de profundis aquarum.
אל תשטפני שבלת מים ואל תבלעני מצולה ואל תאטר עלי באר פיה׃ 15
Non me demergat tempestas aquæ, neque absorbeat me profundum, neque urgeat super me puteus os suum.
ענני יהוה כי טוב חסדך כרב רחמיך פנה אלי׃ 16
Exaudi me, Domine, quoniam benigna est misericordia tua; secundum multitudinem miserationum tuarum respice in me.
ואל תסתר פניך מעבדך כי צר לי מהר ענני׃ 17
Et ne avertas faciem tuam a puero tuo; quoniam tribulor, velociter exaudi me.
קרבה אל נפשי גאלה למען איבי פדני׃ 18
Intende animæ meæ, et libera eam; propter inimicos meos, eripe me.
אתה ידעת חרפתי ובשתי וכלמתי נגדך כל צוררי׃ 19
Tu scis improperium meum, et confusionem meam, et reverentiam meam;
חרפה שברה לבי ואנושה ואקוה לנוד ואין ולמנחמים ולא מצאתי׃ 20
in conspectu tuo sunt omnes qui tribulant me. Improperium exspectavit cor meum et miseriam: et sustinui qui simul contristaretur, et non fuit; et qui consolaretur, et non inveni.
ויתנו בברותי ראש ולצמאי ישקוני חמץ׃ 21
Et dederunt in escam meam fel, et in siti mea potaverunt me aceto.
יהי שלחנם לפניהם לפח ולשלומים למוקש׃ 22
Fiat mensa eorum coram ipsis in laqueum, et in retributiones, et in scandalum.
תחשכנה עיניהם מראות ומתניהם תמיד המעד׃ 23
Obscurentur oculi eorum, ne videant, et dorsum eorum semper incurva.
שפך עליהם זעמך וחרון אפך ישיגם׃ 24
Effunde super eos iram tuam, et furor iræ tuæ comprehendat eos.
תהי טירתם נשמה באהליהם אל יהי ישב׃ 25
Fiat habitatio eorum deserta, et in tabernaculis eorum non sit qui inhabitet.
כי אתה אשר הכית רדפו ואל מכאוב חלליך יספרו׃ 26
Quoniam quem tu percussisti persecuti sunt, et super dolorem vulnerum meorum addiderunt.
תנה עון על עונם ואל יבאו בצדקתך׃ 27
Appone iniquitatem super iniquitatem eorum, et non intrent in justitiam tuam.
ימחו מספר חיים ועם צדיקים אל יכתבו׃ 28
Deleantur de libro viventium, et cum justis non scribantur.
ואני עני וכואב ישועתך אלהים תשגבני׃ 29
Ego sum pauper et dolens; salus tua, Deus, suscepit me.
אהללה שם אלהים בשיר ואגדלנו בתודה׃ 30
Laudabo nomen Dei cum cantico, et magnificabo eum in laude:
ותיטב ליהוה משור פר מקרן מפריס׃ 31
et placebit Deo super vitulum novellum, cornua producentem et ungulas.
ראו ענוים ישמחו דרשי אלהים ויחי לבבכם׃ 32
Videant pauperes, et lætentur; quærite Deum, et vivet anima vestra:
כי שמע אל אביונים יהוה ואת אסיריו לא בזה׃ 33
quoniam exaudivit pauperes Dominus, et vinctos suos non despexit.
יהללוהו שמים וארץ ימים וכל רמש בם׃ 34
Laudent illum cæli et terra; mare, et omnia reptilia in eis.
כי אלהים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה וישבו שם וירשוה׃ 35
Quoniam Deus salvam faciet Sion, et ædificabuntur civitates Juda, et inhabitabunt ibi, et hæreditate acquirent eam.
וזרע עבדיו ינחלוה ואהבי שמו ישכנו בה׃ 36
Et semen servorum ejus possidebit eam; et qui diligunt nomen ejus habitabunt in ea.]

< תהילים 69 >