תהילים 69
| למנצח על שושנים לדוד הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש׃ | 1 |
(Til Sangmesteren. Til Liljerne. Af David.) Frels mig Gud, thi Vandene når mig til Sjælen,
| טבעתי ביון מצולה ואין מעמד באתי במעמקי מים ושבלת שטפתני׃ | 2 |
jeg er sunket i bundløst Dynd, hvor der intet Fodfæste er, kommet i Vandenes Dyb, og Strømmen går over mig;
| יגעתי בקראי נחר גרוני כלו עיני מיחל לאלהי׃ | 3 |
træt har jeg skreget mig, Struben brænder, mit Øje er mat af at bie på min Gud;
| רבו משערות ראשי שנאי חנם עצמו מצמיתי איבי שקר אשר לא גזלתי אז אשיב׃ | 4 |
flere end mit Hoveds Hår er de, der hader mig uden Grund, mange er de, som vil mig til Livs, uden Skel er mig fjendske; hvad jeg ikke har ranet, skal jeg dog erstatte!
| אלהים אתה ידעת לאולתי ואשמותי ממך לא נכחדו׃ | 5 |
Gud, du kender min Dårskab, min Skyld er ej skjult for dig.
| אל יבשו בי קויך אדני יהוה צבאות אל יכלמו בי מבקשיך אלהי ישראל׃ | 6 |
Lad mig ej bringe Skam over dem, som bier på dig, o Herre, Hærskarers HERRE, lad mig ej bringe Skændsel over dem der søger dig, Israels Gud!
| כי עליך נשאתי חרפה כסתה כלמה פני׃ | 7 |
Thi for din Skyld bærer jeg Spot, mit Åsyn dækkes af Skændsel;
| מוזר הייתי לאחי ונכרי לבני אמי׃ | 8 |
fremmed er jeg for mine Brødre en Udlænding for min Moders Sønner.
| כי קנאת ביתך אכלתני וחרפות חורפיך נפלו עלי׃ | 9 |
Thi Nidkærhed for dit Hus har fortæret mig, Spotten mod dig er faldet på mig:
| ואבכה בצום נפשי ותהי לחרפות לי׃ | 10 |
jeg spæged min Sjæl med Faste, og det blev mig til Spot;
| ואתנה לבושי שק ואהי להם למשל׃ | 11 |
i Sæk har jeg klædt mig, jeg blev dem et Mundheld.
| ישיחו בי ישבי שער ונגינות שותי שכר׃ | 12 |
De, der sidder i Porten, taler om mig, ved Drikkelagene synger de om mig.
| ואני תפלתי לך יהוה עת רצון אלהים ברב חסדך ענני באמת ישעך׃ | 13 |
Men jeg beder, HERRE, til dig i Nådens Tid, o Gud, i din store Miskundhed svare du mig!
| הצילני מטיט ואל אטבעה אנצלה משנאי וממעמקי מים׃ | 14 |
Frels mig med din trofaste Hjælp fra Dyndet, at jeg ikke skal synke; red mig fra dem, der hader mig, fra Vandenes Dyb,
| אל תשטפני שבלת מים ואל תבלעני מצולה ואל תאטר עלי באר פיה׃ | 15 |
lad Strømmen ikke gå over mig; lad Dybet ikke sluge mig eller Brønden lukke sig over mig.
| ענני יהוה כי טוב חסדך כרב רחמיך פנה אלי׃ | 16 |
Svar mig, HERRE, thi god er din Nåde, vend dig til mig efter din store Barmhjertighed;
| ואל תסתר פניך מעבדך כי צר לי מהר ענני׃ | 17 |
dit Åsyn skjule du ej for din Tjener, thi jeg er i Våde, skynd dig og svar mig;
| קרבה אל נפשי גאלה למען איבי פדני׃ | 18 |
kom til min Sjæl og løs den, fri mig for mine Fjenders Skyld!
| אתה ידעת חרפתי ובשתי וכלמתי נגדך כל צוררי׃ | 19 |
Du ved, hvorledes jeg smædes og bærer Skam og Skændsel; du har Rede på alle mine Fjender.
| חרפה שברה לבי ואנושה ואקוה לנוד ואין ולמנחמים ולא מצאתי׃ | 20 |
Spot har ulægeligt knust mit Hjerte; jeg bied forgæves på Medynk, på Trøstere uden at finde;
| ויתנו בברותי ראש ולצמאי ישקוני חמץ׃ | 21 |
de gav mig Malurt at spise og slukked min Tørst med Eddike.
| יהי שלחנם לפניהם לפח ולשלומים למוקש׃ | 22 |
Lad Bordet foran dem blive en Snare, deres Takofre blive en Fælde;
| תחשכנה עיניהם מראות ומתניהם תמיד המעד׃ | 23 |
lad Øjnene slukkes, så Synet svigter, lad Lænderne altid vakle!
| שפך עליהם זעמך וחרון אפך ישיגם׃ | 24 |
Din Vrede udøse du over dem din glødende Harme nå dem;
| תהי טירתם נשמה באהליהם אל יהי ישב׃ | 25 |
deres Teltlejr blive et Øde, og ingen bo i deres Telte!
| כי אתה אשר הכית רדפו ואל מכאוב חלליך יספרו׃ | 26 |
Thi de forfølger den, du slog, og øger Smerten for dem, du såred.
| תנה עון על עונם ואל יבאו בצדקתך׃ | 27 |
Tilregn dem hver eneste Brøde lad dem ikke få Del i din Retfærd;
| ימחו מספר חיים ועם צדיקים אל יכתבו׃ | 28 |
lad dem slettes af Livets Bog, ej optegnes blandt de retfærdige!
| ואני עני וכואב ישועתך אלהים תשגבני׃ | 29 |
Men mig, som er arm og lidende, bjærge din Frelse, o Gud!
| אהללה שם אלהים בשיר ואגדלנו בתודה׃ | 30 |
Jeg vil prise Guds Navn med Sang og ophøje ham med Tak;
| ותיטב ליהוה משור פר מקרן מפריס׃ | 31 |
det er mer for HERREN end Okser end Tyre med Horn og Klove!
| ראו ענוים ישמחו דרשי אלהים ויחי לבבכם׃ | 32 |
Når de ydmyge ser det, glæder de sig; I, som søger Gud, eders Hjerte oplives!
| כי שמע אל אביונים יהוה ואת אסיריו לא בזה׃ | 33 |
Thi HERREN låner de fattige Øre, han agter ej fangne Venner ringe.
| יהללוהו שמים וארץ ימים וכל רמש בם׃ | 34 |
Himmel og Jord skal prise ham, Havet og alt, hvad der rører sig der;
| כי אלהים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה וישבו שם וירשוה׃ | 35 |
thi Gud vil frelse Zion og opbygge Judas Byer; der skal de bo og tage det i Eje;
| וזרע עבדיו ינחלוה ואהבי שמו ישכנו בה׃ | 36 |
hans Tjeneres Afkom skal arve det, de, der elsker hans Navn, skal bo deri.
