תהילים 66
| למנצח שיר מזמור הריעו לאלהים כל הארץ׃ | 1 |
(Til sangmesteren. En salme. En sang.) Bryd ud i Jubel for Gud, al Jorden,
| זמרו כבוד שמו שימו כבוד תהלתו׃ | 2 |
lovsyng hans Navns Ære, syng ham en herlig Lovsang,
| אמרו לאלהים מה נורא מעשיך ברב עזך יכחשו לך איביך׃ | 3 |
sig til Gud: "Hvor forfærdelige er dine Gerninger! For din vældige Styrkes Skyld logrer Fjenderne for dig,
| כל הארץ ישתחוו לך ויזמרו לך יזמרו שמך סלה׃ | 4 |
al Jorden tilbeder dig, de lovsynger dig, lovsynger dit Navn." (Sela)
| לכו וראו מפעלות אלהים נורא עלילה על בני אדם׃ | 5 |
Kom hid og se, hvad Gud har gjort i sit Virke en Rædsel for Menneskenes Børn.
| הפך ים ליבשה בנהר יעברו ברגל שם נשמחה בו׃ | 6 |
Han forvandlede Hav til Land, de vandrede til Fods over Strømmen; lad os fryde os højlig i ham.
| משל בגבורתו עולם עיניו בגוים תצפינה הסוררים אל ירימו למו סלה׃ | 7 |
Han hersker med Vælde for evigt, på Folkene vogter hans Øjne, ej kan genstridige gøre sig store. (Sela)
| ברכו עמים אלהינו והשמיעו קול תהלתו׃ | 8 |
I Folkeslag, lov vor Gud, lad lyde hans Lovsangs Toner,
| השם נפשנו בחיים ולא נתן למוט רגלנו׃ | 9 |
han, som har holdt vor Sjæl i Live og ej lod vor Fod glide ud!
| כי בחנתנו אלהים צרפתנו כצרף כסף׃ | 10 |
Thi du ransaged os, o Gud, rensede os, som man renser Sølv;
| הבאתנו במצודה שמת מועקה במתנינו׃ | 11 |
i Fængsel bragte du os, lagde Tynge på vore Lænder,
| הרכבת אנוש לראשנו באנו באש ובמים ותוציאנו לרויה׃ | 12 |
lod Mennesker skride hen over vort Hoved, vi kom gennem Ild og Vand; men du førte os ud og bragte os Lindring!
| אבוא ביתך בעולות אשלם לך נדרי׃ | 13 |
Med Brændofre vil jeg gå ind i dit Hus og indfri dig mine Løfter,
| אשר פצו שפתי ודבר פי בצר לי׃ | 14 |
dem, mine Læber fremførte, min Mund udtalte i Nøden.
| עלות מחים אעלה לך עם קטרת אילים אעשה בקר עם עתודים סלה׃ | 15 |
Jeg bringer dig Ofre af Fedekvæg sammen med Vædres Offerduft, jeg ofrer Okser tillige med Bukke. (Sela)
| לכו שמעו ואספרה כל יראי אלהים אשר עשה לנפשי׃ | 16 |
Kom og hør og lad mig fortælle jer alle, som frygter Gud, hvad han har gjort for min Sjæl!
| אליו פי קראתי ורומם תחת לשוני׃ | 17 |
Jeg råbte til ham med min Mund og priste ham med min Tunge.
| און אם ראיתי בלבי לא ישמע אדני׃ | 18 |
Havde jeg tænkt på ondt i mit Hjerte, da havde Herren ej hørt;
| אכן שמע אלהים הקשיב בקול תפלתי׃ | 19 |
visselig, Gud har hørt, han lytted til min bedende Røst.
| ברוך אלהים אשר לא הסיר תפלתי וחסדו מאתי׃ | 20 |
Lovet være Gud, som ikke har afvist min Bøn eller taget sin Miskundhed fra mig!
