< תהילים 63 >
מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה אלהים אלי אתה אשחרך צמאה לך נפשי כמה לך בשרי בארץ ציה ועיף בלי מים׃ | 1 |
En Psalm Davids, då han var i Juda öken. Gud, du äst min Gud, bittida vakar jag upp till dig. Min själ törstar efter dig, mitt kött längtar efter dig, uti ett torrt och törstigt land, der intet vatten är.
כן בקדש חזיתיך לראות עזך וכבודך׃ | 2 |
Der ser jag efter dig i dinom helgedom, att jag måtte skåda dina magt och äro.
כי טוב חסדך מחיים שפתי ישבחונך׃ | 3 |
Ty din godhet är bättre än lif. Mine läppar prisa dig.
כן אברכך בחיי בשמך אשא כפי׃ | 4 |
Der ville jag gerna lofva dig i mina lifsdagar, och upplyfta mina händer, i ditt Namn.
כמו חלב ודשן תשבע נפשי ושפתי רננות יהלל פי׃ | 5 |
Det vore mins hjertas fröjd och lust, då jag dig med gladom mun lofva skulle.
אם זכרתיך על יצועי באשמרות אהגה בך׃ | 6 |
När jag mig i säng lägger, så tänker jag uppå dig; när jag uppvaknar, så talar jag om dig.
כי היית עזרתה לי ובצל כנפיך ארנן׃ | 7 |
Ty du äst min hjelpare, och under dina vingars skugga vill jag fröjda mig.
דבקה נפשי אחריך בי תמכה ימינך׃ | 8 |
Min själ håller sig intill dig; din högra hand uppehåller mig.
והמה לשואה יבקשו נפשי יבאו בתחתיות הארץ׃ | 9 |
Men de stå efter mina själ, till att öfverfalla mig; de måste under jordena nederfara.
יגירהו על ידי חרב מנת שעלים יהיו׃ | 10 |
De måste falla i svärd, och räfvomen till lott blifva.
והמלך ישמח באלהים יתהלל כל הנשבע בו כי יסכר פי דוברי שקר׃ | 11 |
Men Konungen fröjdar sig i Gudi; den vid honom svär, han skall prisad varda; ty de lögnmunnar skola tillstoppade varda.