תהילים 62

1 למנצח על ידותון מזמור לדוד אך אל אלהים דומיה נפשי ממנו ישועתי׃

Psalmus David, in finem, pro Idithum. Nonne Deo subiecta erit anima mea? ab ipso enim salutare meum.

2 אך הוא צורי וישועתי משגבי לא אמוט רבה׃

Nam et ipse Deus meus, et salutaris meus: susceptor meus, non movebor amplius.

3 עד אנה תהותתו על איש תרצחו כלכם כקיר נטוי גדר הדחויה׃

Quousque irruitis in hominem? interficitis universi vos: tamquam parieti inclinato et maceriae depulsae.

4 אך משאתו יעצו להדיח ירצו כזב בפיו יברכו ובקרבם יקללו סלה׃

Verumtamen pretium meum cogitaverunt repellere, cucurri in siti: ore suo benedicebant, et corde suo maledicebant.

5 אך לאלהים דומי נפשי כי ממנו תקותי׃

Verumtamen Deo subiecta esto anima mea: quoniam ab ipso patientia mea.

6 אך הוא צורי וישועתי משגבי לא אמוט׃

Quia ipse Deus meus, et salvator meus: adiutor meus, non emigrabo.

7 על אלהים ישעי וכבודי צור עזי מחסי באלהים׃

In Deo salutare meum, et gloria mea: Deus auxilii mei, et spes mea in Deo est.

8 בטחו בו בכל עת עם שפכו לפניו לבבכם אלהים מחסה לנו סלה׃

Sperate in eo omnis congregatio populi, effundite coram illo corda vestra: Deus adiutor noster in aeternum.

9 אך הבל בני אדם כזב בני איש במאזנים לעלות המה מהבל יחד׃

Verumtamen vani filii hominum, mendaces filii hominum in stateris: ut decipiant ipsi de vanitate in idipsum.

10 אל תבטחו בעשק ובגזל אל תהבלו חיל כי ינוב אל תשיתו לב׃

Nolite sperare in iniquitate, et rapinas nolite concupiscere: divitiae si affluant, nolite cor apponere.

11 אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי כי עז לאלהים׃

Semel locutus est Deus, duo haec audivi, quia potestas Dei est,

12 ולך אדני חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו׃

et tibi Domine misericordia: quia tu reddes unicuique iuxta opera sua.