למנצח משכיל לדוד בבוא דואג האדמי ויגד לשאול ויאמר לו בא דוד אל בית אחימלך מה תתהלל ברעה הגבור חסד אל כל היום׃ | 1 |
לַמְנַצֵּחַ מַשְׂכִּיל לְדָוִֽד׃ בְּבוֹא ׀ דּוֹאֵג הָאֲדֹמִי וַיַּגֵּד לְשָׁאוּל וַיֹּאמֶר לוֹ בָּא דָוִד אֶל־בֵּית אֲחִימֶֽלֶךְ׃ מַה־תִּתְהַלֵּל בְּרָעָה הַגִּבּוֹר חֶסֶד אֵל כָּל־הַיּֽוֹם׃ |
הוות תחשב לשונך כתער מלטש עשה רמיה׃ | 2 |
הַוּוֹת תַּחְשֹׁב לְשׁוֹנֶךָ כְּתַעַר מְלֻטָּשׁ עֹשֵׂה רְמִיָּֽה׃ |
אהבת רע מטוב שקר מדבר צדק סלה׃ | 3 |
אָהַבְתָּ רָּע מִטּוֹב שֶׁקֶר ׀ מִדַּבֵּר צֶדֶק סֶֽלָה׃ |
אהבת כל דברי בלע לשון מרמה׃ | 4 |
אָהַבְתָּ כָֽל־דִּבְרֵי־בָלַע לְשׁוֹן מִרְמָֽה׃ |
גם אל יתצך לנצח יחתך ויסחך מאהל ושרשך מארץ חיים סלה׃ | 5 |
גַּם־אֵל יִתָּצְךָ לָנֶצַח יַחְתְּךָ וְיִסָּחֲךָ מֵאֹהֶל וְשֵֽׁרֶשְׁךָ מֵאֶרֶץ חַיִּים סֶֽלָה׃ |
ויראו צדיקים וייראו ועליו ישחקו׃ | 6 |
וְיִרְאוּ צַדִּיקִים וְיִירָאוּ וְעָלָיו יִשְׂחָֽקוּ׃ |
הנה הגבר לא ישים אלהים מעוזו ויבטח ברב עשרו יעז בהותו׃ | 7 |
הִנֵּה הַגֶּבֶר לֹא יָשִׂים אֱלֹהִים מָֽעוּזּוֹ וַיִּבְטַח בְּרֹב עָשְׁרוֹ יָעֹז בְּהַוָּתֽוֹ׃ |
ואני כזית רענן בבית אלהים בטחתי בחסד אלהים עולם ועד׃ | 8 |
וַאֲנִי ׀ כְּזַיִת רַעֲנָן בְּבֵית אֱלֹהִים בָּטַחְתִּי בְחֶֽסֶד־אֱלֹהִים עוֹלָם וָעֶֽד׃ |
אודך לעולם כי עשית ואקוה שמך כי טוב נגד חסידיך׃ | 9 |
אוֹדְךָ לְעוֹלָם כִּי עָשִׂיתָ וַאֲקַוֶּה שִׁמְךָ כִֽי־טוֹב נֶגֶד חֲסִידֶֽיךָ׃ |