תהילים 50
| מזמור לאסף אל אלהים יהוה דבר ויקרא ארץ ממזרח שמש עד מבאו׃ | 1 |
Ein Lied, von Asaph. - Gott, Gott der Herr, soll reden; rufe er die Erde vom Aufgang bis zum Niedergang!
| מציון מכלל יפי אלהים הופיע׃ | 2 |
Von Sion her, der Schönheit Krone, erstrahle Gott!
| יבא אלהינו ואל יחרש אש לפניו תאכל וסביביו נשערה מאד׃ | 3 |
So komme wieder unser Gott und schweige nicht! Verzehrend Feuer schreite vor ihm her; gewaltig stürme es um ihn!
| יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו׃ | 4 |
Dem Himmel droben rufe er und dann der Erde mit den Worten:
| אספו לי חסידי כרתי בריתי עלי זבח׃ | 5 |
"Versammelt mir jetzt meine Frommen, die einen Bund mit mir geschlossen!", daß sie sein Volk der Opfer wegen richten.
| ויגידו שמים צדקו כי אלהים שפט הוא סלה׃ | 6 |
Der Himmel lege Zeugnis dafür ab: "Er ist im Recht; er ist ein Gott des Rechtes." (Sela)
| שמעה עמי ואדברה ישראל ואעידה בך אלהים אלהיך אנכי׃ | 7 |
Mein Volk, gib acht und laß mich reden, Israel! Dich ermahn ich ernstlich: "Gott, dein Gott, bin ich.
| לא על זבחיך אוכיחך ועולתיך לנגדי תמיד׃ | 8 |
Ich tadle dich nicht deiner Opfer wegen, und deine Brandopfer steht immer mir vor Augen.
| לא אקח מביתך פר ממכלאתיך עתודים׃ | 9 |
Doch brauche ich kein Rind aus deinem Hause, aus deinen Hürden keine Böcke.
| כי לי כל חיתו יער בהמות בהררי אלף׃ | 10 |
Denn mein ist alles Wild im Walde, auf Tausenden von Bergen das Getier.
| ידעתי כל עוף הרים וזיז שדי עמדי׃ | 11 |
Ich kenne alle Vögel im Gebirge; mir steht zu Diensten das, was sich im Felde regt.
| אם ארעב לא אמר לך כי לי תבל ומלאה׃ | 12 |
Und sollte je ich hungern, dir sagt' ich es nicht; mein ist die Welt und was sie füllt.
| האוכל בשר אבירים ודם עתודים אשתה׃ | 13 |
Will ich denn Fleisch von Stieren essen? Und trinke ich der Böcke Blut?
| זבח לאלהים תודה ושלם לעליון נדריך׃ | 14 |
Bring Dank dem Herrn zum Opfer dar und löse so dem Höchsten dein Gelübde!
| וקראני ביום צרה אחלצך ותכבדני׃ | 15 |
Und ruf am Tag der Not mich an. Dann werde ich dich retten. Aber danken sollst du mir."
| ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי ותשא בריתי עלי פיך׃ | 16 |
Zum Frevler aber spreche Gott: "Was schwatzest du von meinen Satzungen und führst im Munde meinen Bund!
| ואתה שנאת מוסר ותשלך דברי אחריך׃ | 17 |
Du hassest doch die Zucht, und meine Worte schlägst du in den Wind.
| אם ראית גנב ותרץ עמו ועם מנאפים חלקך׃ | 18 |
Kaum siehst du einen Dieb, so läufst du schon mit ihm. Mit Ehebrechern gehst du um
| פיך שלחת ברעה ולשונך תצמיד מרמה׃ | 19 |
und lässest deinen Mund in Bosheit sich ergehen, und deine Zunge paarest du mit Trug.
| תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דפי׃ | 20 |
Da setzst du dich und redest gegen deinen Bruder, verleumdest deiner Mutter Sohn.
| אלה עשית והחרשתי דמית היות אהיה כמוך אוכיחך ואערכה לעיניך׃ | 21 |
Das tust du, und ich sollte schweigen? Du dächtest dann, ich sei wie du. Zur Rede stelle ich dich jetzt und zeige deutlich dir den Unterschied-
| בינו נא זאת שכחי אלוה פן אטרף ואין מציל׃ | 22 |
Dies merkt, ihr Gottvergessenen! Sonst raffe ich euch rettungslos dahin.
| זבח תודה יכבדנני ושם דרך אראנו בישע אלהים׃ | 23 |
Wer Dank darbringt, der gibt mir Ehre. Wer gutes Beispiel gibt, den laß' ich göttlich Heil erblicken."
