תהילים 50

1 מזמור לאסף אל אלהים יהוה דבר ויקרא ארץ ממזרח שמש עד מבאו׃

A Psalm for Asaph. The God of gods, the Lord, has spoken, and called the earth from the rising of the sun to the going down [thereof].

2 מציון מכלל יפי אלהים הופיע׃

Out of Sion [comes] the excellence of his beauty.

3 יבא אלהינו ואל יחרש אש לפניו תאכל וסביביו נשערה מאד׃

God, our God, shall come manifestly, and shall not keep silence: a fire shall be kindled before him, and round about him there shall be a very great tempest.

4 יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו׃

He shall summon the heaven above, and the earth, that he may judge his people.

5 אספו לי חסידי כרתי בריתי עלי זבח׃

Assemble ye his saints to him, those that have engaged in a covenant with him upon sacrifices.

6 ויגידו שמים צדקו כי אלהים שפט הוא סלה׃

And the heavens shall declare his righteousness: for God is judge. (Pause)

7 שמעה עמי ואדברה ישראל ואעידה בך אלהים אלהיך אנכי׃

Hear, my people, and I will speak to thee, O Israel: and I will testify to thee: I am God, thy God.

8 לא על זבחיך אוכיחך ועולתיך לנגדי תמיד׃

I will not reprove thee on account of thy sacrifices; for thy whole-burnt-offerings are before me continually.

9 לא אקח מביתך פר ממכלאתיך עתודים׃

I will take no bullocks out of thine house, nor he-goats out of thy flocks.

10 כי לי כל חיתו יער בהמות בהררי אלף׃

For all the wild beasts of the thicket are mine, the cattle on the mountains, and oxen.

11 ידעתי כל עוף הרים וזיז שדי עמדי׃

I know all the birds of the sky; and the beauty of the field is mine.

12 אם ארעב לא אמר לך כי לי תבל ומלאה׃

If I should be hungry, I will not tell thee: for the world is mine, and the fullness of it.

13 האוכל בשר אבירים ודם עתודים אשתה׃

Will I eat the flesh of bulls, or drink the blood of goats?

14 זבח לאלהים תודה ושלם לעליון נדריך׃

Offer to God the sacrifice of praise; and pay thy vows to the Most High.

15 וקראני ביום צרה אחלצך ותכבדני׃

And call upon me in the day of affliction; and I will deliver thee, and thou shalt glorify me. (Pause)

16 ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי ותשא בריתי עלי פיך׃

But to the sinner God has said, Why dost thou declare my ordinances, and take up my covenant in thy mouth?

17 ואתה שנאת מוסר ותשלך דברי אחריך׃

Whereas thou hast hated instruction, and hast cast my words behind [thee].

18 אם ראית גנב ותרץ עמו ועם מנאפים חלקך׃

If thou sawest a thief, thou rannest along with him, and hast cast in thy lot with adulterers.

19 פיך שלחת ברעה ולשונך תצמיד מרמה׃

Thy mouth has multiplied wickedness, and thy tongue has framed deceit.

20 תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דפי׃

Thou didst sit and speak against thy brother, and didst scandalize thy mother's son.

21 אלה עשית והחרשתי דמית היות אהיה כמוך אוכיחך ואערכה לעיניך׃

These things thou didst, and I kept silence: thou thoughtest wickedly that I should be like thee, [but] I will reprove thee, and set [thine offences] before thee.

22 בינו נא זאת שכחי אלוה פן אטרף ואין מציל׃

Now consider these things, ye that forget God, lest he rend [you], and there is no deliverer.

23 זבח תודה יכבדנני ושם דרך אראנו בישע אלהים׃

The sacrifice of praise will glorify me: and that is the way wherein I will shew to him the salvation of God.