תהילים 44
| למנצח לבני קרח משכיל אלהים באזנינו שמענו אבותינו ספרו לנו פעל פעלת בימיהם בימי קדם׃ | 1 |
To the Chief Musician. For the Sons of Korah. An Instructive Psalm. O God! with our own ears, have we heard, Our fathers, have recounted to us, —The work thou didst work, In their day, In the days of aforetime:
| אתה ידך גוים הורשת ותטעם תרע לאמים ותשלחם׃ | 2 |
Thou thyself, with thine own hand—Didst dispossess, nations, and didst plant them, Didst break peoples in pieces, and didst spread them out:
| כי לא בחרבם ירשו ארץ וזרועם לא הושיעה למו כי ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם׃ | 3 |
For, not by their own sword, gat they possession of the land, Nor did, their own arm, win victory for them, —But thine own right hand, and thine own arm, and the light of thy face, Because thou hadst accepted them.
| אתה הוא מלכי אלהים צוה ישועות יעקב׃ | 4 |
Thou thyself, art my king, O God, Command thou the victories of Jacob.
| בך צרינו ננגח בשמך נבוס קמינו׃ | 5 |
By thee, will we thrust at, our adversaries, In thy Name, will we tread down our assailants;
| כי לא בקשתי אבטח וחרבי לא תושיעני׃ | 6 |
For, not in my bow, will I trust, Nor shall, my sword, give me victory;
| כי הושעתנו מצרינו ומשנאינו הבישות׃ | 7 |
For thou hast saved us from our adversaries, And, them who hated us, hast thou put to shame.
| באלהים הללנו כל היום ושמך לעולם נודה סלה׃ | 8 |
In God, have we boasted all the day, And, thy Name—unto times age-abiding, will we praise. (Selah)
| אף זנחת ותכלימנו ולא תצא בצבאותינו׃ | 9 |
But nay thou hast rejected, and confounded us, And wilt not go forth with our hosts;
| תשיבנו אחור מני צר ומשנאינו שסו למו׃ | 10 |
Thou sufferest us to turn back from the adversary, And, they who hate us, have plundered at will:
| תתננו כצאן מאכל ובגוים זריתנו׃ | 11 |
Thou dost give us up like sheep to be devoured, And, amongst the nations, hast thou scattered us.
| תמכר עמך בלא הון ולא רבית במחיריהם׃ | 12 |
Thou dost sell thy people for, no-value, And hast not made increase by their price.
| תשימנו חרפה לשכנינו לעג וקלס לסביבותינו׃ | 13 |
Thou dost make us, A reproach to our neighbours, A mockery and a derision to them who are round about us:
| תשימנו משל בגוים מנוד ראש בל אמים׃ | 14 |
Thou dost make us, A by-word among the nations, —A shaking of the head among the peoples.
| כל היום כלמתי נגדי ובשת פני כסתני׃ | 15 |
All the day, is my confusion before me, And, the shame of my face, hath covered me:
| מקול מחרף ומגדף מפני אויב ומתנקם׃ | 16 |
At the voice of him who reproacheth and revileth, At the face of the foe and avenger.
| כל זאת באתנו ולא שכחנוך ולא שקרנו בבריתך׃ | 17 |
All this, hath come upon us, Yet had we not forgotten thee, Neither had we dealt falsely with thy covenant;
| לא נסוג אחור לבנו ותט אשרינו מני ארחך׃ | 18 |
Our heart had not drawn back, Nor had our goings swerved from thy path;
| כי דכיתנו במקום תנים ותכס עלינו בצלמות׃ | 19 |
That thou shouldst have crushed us down in the place of wild dogs, And covered us over with a deadly shadow.
| אם שכחנו שם אלהינו ונפרש כפינו לאל זר׃ | 20 |
If we had forgotten the Name of our God, And had spread forth our hands unto the GOD of the foreigner,
| הלא אלהים יחקר זאת כי הוא ידע תעלמות לב׃ | 21 |
Would not, God, have searched into this, Seeing that, he, knoweth the secrets of the heart?
| כי עליך הרגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה׃ | 22 |
Surely, for thy sake, have we been slain all the day, We have been accounted as sheep for slaughter.
| עורה למה תישן אדני הקיצה אל תזנח לנצח׃ | 23 |
Awake thou! wherefore shouldst thou sleep, O Lord? Bestir thee! do not reject us altogether!
| למה פניך תסתיר תשכח ענינו ולחצנו׃ | 24 |
Wherefore shouldst thou hide, thy face? Shouldst forget our humiliation and our oppression?
| כי שחה לעפר נפשנו דבקה לארץ בטננו׃ | 25 |
For our soul, sinketh down to the dust, Our body, cleaveth to the earth.
| קומה עזרתה לנו ופדנו למען חסדך׃ | 26 |
Arise to our help, And ransom us, because of thine own lovingkindness.
