תהילים 39

1 למנצח לידיתון מזמור לדוד אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום בעד רשע לנגדי׃

Psalm. Canticum David, in finem, pro Idithum. Dixi: Custodiam vias meas: ut non delinquam in lingua mea. Posui ori meo custodiam, cum consisteret peccator adversum me.

2 נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאבי נעכר׃

Obmutui, et humiliatus sum, et silui a bonis: et dolor meus renovatus est.

3 חם לבי בקרבי בהגיגי תבער אש דברתי בלשוני׃

Concaluit cor meum intra me: et in meditatione mea exardescet ignis.

4 הודיעני יהוה קצי ומדת ימי מה היא אדעה מה חדל אני׃

Locutus sum in lingua mea: Notum fac mihi Domine finem meum. Et numerum dierum meorum quis est: ut sciam quid desit mihi.

5 הנה טפחות נתתה ימי וחלדי כאין נגדך אך כל הבל כל אדם נצב סלה׃

Ecce mensurabiles posuisti dies meos: et substantia mea tamquam nihilum ante te. Verumtamen universa vanitas, omnis homo vivens.

6 אך בצלם יתהלך איש אך הבל יהמיון יצבר ולא ידע מי אספם׃

Verumtamen in imagine pertransit homo: sed et frustra conturbatur. Thesaurizat: et ignorat cui congregabit ea.

7 ועתה מה קויתי אדני תוחלתי לך היא׃

Et nunc quae est expectatio mea? nonne Dominus? et substantia mea apud te est.

8 מכל פשעי הצילני חרפת נבל אל תשימני׃

Ab omnibus iniquitatibus meis erue me: opprobrium insipienti dedisti me.

9 נאלמתי לא אפתח פי כי אתה עשית׃

Obmutui, et non aperui os meum, quoniam tu fecisti:

10 הסר מעלי נגעך מתגרת ידך אני כליתי׃

amove a me plagas tuas.

11 בתוכחות על עון יסרת איש ותמס כעש חמודו אך הבל כל אדם סלה׃

A fortitudine manus tuae ego defeci in increpationibus: propter iniquitatem corripuisti hominem. Et tabescere fecisti sicut araneam animam eius: verumtamen vane conturbatur omnis homo.

12 שמעה תפלתי יהוה ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש כי גר אנכי עמך תושב ככל אבותי׃

Exaudi orationem meam Domine, et deprecationem meam: auribus percipe lacrymas meas. Ne sileas: quoniam advena ego sum apud te, et peregrinus, sicut omnes patres mei.

13 השע ממני ואבליגה בטרם אלך ואינני׃

Remitte mihi, ut refrigerer priusquam abeam, et amplius non ero.