תהילים 39
| למנצח לידיתון מזמור לדוד אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום בעד רשע לנגדי׃ | 1 |
For the end, a Song of David, to Idithun. I said, I will take heed to my ways, that I sin not with my tongue: I set a guard on my mouth, while the sinner stood in my presence.
| נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאבי נעכר׃ | 2 |
I was dumb, and humbled myself, and kept silence from good [words]; and my grief was renewed.
| חם לבי בקרבי בהגיגי תבער אש דברתי בלשוני׃ | 3 |
My heart grew hot within me, and a fire would kindle in my (meditation) I spoke with my tongue,
| הודיעני יהוה קצי ומדת ימי מה היא אדעה מה חדל אני׃ | 4 |
O Lord, make me to know mine end, and the number of my days, what it is; that I may know what I lack.
| הנה טפחות נתתה ימי וחלדי כאין נגדך אך כל הבל כל אדם נצב סלה׃ | 5 |
Behold, thou hast made my days old; and my existence [is] as nothing before thee: nay, every man living [is] altogether vanity. (Pause)
| אך בצלם יתהלך איש אך הבל יהמיון יצבר ולא ידע מי אספם׃ | 6 |
Surely man walks in a shadow; nay, he is disquieted in vain: he lays up treasures, and knows not for whom he shall gather them.
| ועתה מה קויתי אדני תוחלתי לך היא׃ | 7 |
And now what [is] my expectation? [is it] not the Lord? and my ground [of hope] is with thee. (Pause)
| מכל פשעי הצילני חרפת נבל אל תשימני׃ | 8 |
Deliver me from all my transgressions: thou hast made me a reproach to the foolish.
| נאלמתי לא אפתח פי כי אתה עשית׃ | 9 |
I was dumb, and opened not my mouth; for thou art he that made me.
| הסר מעלי נגעך מתגרת ידך אני כליתי׃ | 10 |
Remove thy scourges from me: I have fainted by reason of the strength of thine hand.
| בתוכחות על עון יסרת איש ותמס כעש חמודו אך הבל כל אדם סלה׃ | 11 |
Thou chastenest man with rebukes for iniquity, and thou makest his life to consume away like a spider's web; nay, every man is disquieted in vain. (Pause)
| שמעה תפלתי יהוה ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש כי גר אנכי עמך תושב ככל אבותי׃ | 12 |
O Lord, hearken to my prayer and my supplication: attend to my tears: be not silent, for I am a sojourner in the land, and a stranger, as all my fathers [were].
| השע ממני ואבליגה בטרם אלך ואינני׃ | 13 |
Spare me, that I may be refreshed, before I depart, and be no more.
