תהילים 39

1 למנצח לידיתון מזמור לדוד אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום בעד רשע לנגדי׃

I said, I will take heed to my ways, that I sin not with my tongue. I will keep my mouth with a bridle while the wicked man is before me.

2 נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאבי נעכר׃

I was mute with silence. I held my peace, even from good, and my sorrow was stirred.

3 חם לבי בקרבי בהגיגי תבער אש דברתי בלשוני׃

My heart was hot within me. While I was musing the fire burned. Then I spoke with my tongue:

4 הודיעני יהוה קצי ומדת ימי מה היא אדעה מה חדל אני׃

Jehovah, make me to know my end, and the measure of my days, what it is. Let me know how frail I am.

5 הנה טפחות נתתה ימי וחלדי כאין נגדך אך כל הבל כל אדם נצב סלה׃

Behold, thou have made my days as handbreadths, and my life-time is as nothing before thee. Surely every man at his best condition is altogether vanity. (Selah)

6 אך בצלם יתהלך איש אך הבל יהמיון יצבר ולא ידע מי אספם׃

Surely every man walks in a shadow. Surely they are disquieted in vain. He heaps up, and knows not who shall gather them.

7 ועתה מה קויתי אדני תוחלתי לך היא׃

And now, Lord, what do I wait for? My hope is in thee.

8 מכל פשעי הצילני חרפת נבל אל תשימני׃

Deliver me from all my transgressions. Make me not the reproach of the foolish.

9 נאלמתי לא אפתח פי כי אתה עשית׃

I was mute. I opened not my mouth, because thou did it.

10 הסר מעלי נגעך מתגרת ידך אני כליתי׃

Remove thy stroke away from me. I am consumed by the blow of thy hand.

11 בתוכחות על עון יסרת איש ותמס כעש חמודו אך הבל כל אדם סלה׃

When thou have corrected man with rebukes for iniquity, thou make his beauty to disintegrate like a moth. Surely every man is vanity. (Selah)

12 שמעה תפלתי יהוה ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש כי גר אנכי עמך תושב ככל אבותי׃

Hear my prayer, O Jehovah, and give ear to my cry. Keep not silent at my tears, for I am a stranger with thee, a sojourner, as all my fathers were.

13 השע ממני ואבליגה בטרם אלך ואינני׃

O spare me, that I may recover strength before I go from here, and be no more.