תהילים 39
| למנצח לידיתון מזמור לדוד אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום בעד רשע לנגדי׃ | 1 |
Til Sangmesteren; til Jeduthun; en Psalme af David.
| נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאבי נעכר׃ | 2 |
Jeg sagde: Jeg vil vare paa mine Veje, at jeg ikke skal synde med min Tunge; jeg vil vare paa min Mund, at den holdes lukket, da den ugudelige endnu er for mig.
| חם לבי בקרבי בהגיגי תבער אש דברתי בלשוני׃ | 3 |
Jeg var stum i Tavshed, jeg tav, uden at det blev godt; og min Smerte blev oprørt.
| הודיעני יהוה קצי ומדת ימי מה היא אדעה מה חדל אני׃ | 4 |
Mit Hjerte blev hedt inden i mig, under min Betænkning optændtes en Ild; jeg talte med min Tunge.
| הנה טפחות נתתה ימי וחלדי כאין נגדך אך כל הבל כל אדם נצב סלה׃ | 5 |
Herre! lad mig kende mit Endeligt og mine Dages Maal, hvilket det monne være; maatte jeg kende, hvor snart jeg skal bort.
| אך בצלם יתהלך איש אך הבל יהמיון יצבר ולא ידע מי אספם׃ | 6 |
Se, du har sat mine Dage som en Haandbred og mit Livs Tid er som intet for dig; hvert Menneske er kun idel Forfængelighed, hvor fast han end staar. (Sela)
| ועתה מה קויתי אדני תוחלתי לך היא׃ | 7 |
Mennesket vandrer kun som et Skyggebillede, de gøre sig kun Uro forgæves; han samler og kan ikke vide, hvo der skal sanke det hjem.
| מכל פשעי הצילני חרפת נבל אל תשימני׃ | 8 |
Og nu, Herre! hvad har jeg biet efter? Min Forventning er til dig.
| נאלמתי לא אפתח פי כי אתה עשית׃ | 9 |
Fri mig fra alle mine Overtrædelser, sæt mig ikke til Spot for Daaren!
| הסר מעלי נגעך מתגרת ידך אני כליתי׃ | 10 |
Jeg var stum, jeg vilde ikke oplade min Mund; thi du har gjort det.
| בתוכחות על עון יסרת איש ותמס כעש חמודו אך הבל כל אדם סלה׃ | 11 |
Borttag din Plage fra mig; jeg er forgaaet ved din Haands Slag.
| שמעה תפלתי יהוה ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש כי גר אנכי עמך תושב ככל אבותי׃ | 12 |
Tugter du nogen med megen Straf for Misgerning, da bringer du hans Herlighed til at hensmuldre ligesom Møl; alle Mennesker ere kun Forfængelighed. (Sela)
| השע ממני ואבליגה בטרם אלך ואינני׃ | 13 |
Herre! hør min Bøn og vend dine Øren til mit Raab, ti ikke til min Graad; thi jeg er en fremmed hos dig, en Gæst som alle mine Fædre. Se bort fra mig, at jeg maa vederkvæges, førend jeg farer bort, og er ikke mere til.
