< תהילים 35 >

לדוד ריבה יהוה את יריבי לחם את לחמי׃ 1
Av David. Herre, før mi sak mot deim som hev sak mot meg! Strid mot deim som strider mot meg!
החזק מגן וצנה וקומה בעזרתי׃ 2
Grip skjold og verja og reis deg til hjelp for meg!
והרק חנית וסגר לקראת רדפי אמר לנפשי ישעתך אני׃ 3
Drag spjotet fram og steng vegen for deim som forfylgjer meg! Seg til mi sjæl: «Eg er di frelsa!»
יבשו ויכלמו מבקשי נפשי יסגו אחור ויחפרו חשבי רעתי׃ 4
Lat deim blygjast og skjemmast, som stend meg etter livet! Lat deim vika attende med skam, som vil meg noko vondt!
יהיו כמץ לפני רוח ומלאך יהוה דוחה׃ 5
Lat deim verta som agner for vind, og Herrens engel støyte deim burt!
יהי דרכם חשך וחלקלקות ומלאך יהוה רדפם׃ 6
Lat deira veg verta myrk og hål, og Herrens engel forfylgje deim!
כי חנם טמנו לי שחת רשתם חנם חפרו לנפשי׃ 7
For utan orsak hev dei løynt si grav med garn åt meg, utan orsak hev dei grave ei grav for mitt liv.
תבואהו שואה לא ידע ורשתו אשר טמן תלכדו בשואה יפל בה׃ 8
Lat tjon koma yver honom, når han ikkje veit det, og det garn han løynde fanga honom; lat honom falla i det til sitt tjon!
ונפשי תגיל ביהוה תשיש בישועתו׃ 9
Og mi sjæl skal gleda seg i Herren, fagna seg i hans frelsa.
כל עצמותי תאמרנה יהוה מי כמוך מציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מגזלו׃ 10
Alle mine bein skal segja: «Herre, kven er som du, du som friar den arme frå ein som er honom for sterk, den arme og fatige frå den som plundrar honom?»
יקומון עדי חמס אשר לא ידעתי ישאלוני׃ 11
Det stend upp mange vitne; dei spør meg um det som eg ikkje veit.
ישלמוני רעה תחת טובה שכול לנפשי׃ 12
Dei gjev meg vondt til løn for godt; mi sjæl er lati åleine.
ואני בחלותם לבושי שק עניתי בצום נפשי ותפלתי על חיקי תשוב׃ 13
Men eg, eg gjekk i syrgjeklæde, då dei var sjuke; eg pinte mi sjæl med fasta, og mi bøn vende att til min barm.
כרע כאח לי התהלכתי כאבל אם קדר שחותי׃ 14
Eg gjekk ikring, som det skulde vore min ven, min bror; eg gjekk bøygd og svartklædd, som ein som syrgjer på mor si.
ובצלעי שמחו ונאספו נאספו עלי נכים ולא ידעתי קרעו ולא דמו׃ 15
Men no, då det hallar med meg, no gled dei seg og flokkar seg saman; det flokkast mot meg fantar og folk eg ikkje kjenner; dei riv sund og kviler ikkje.
בחנפי לעגי מעוג חרק עלי שנימו׃ 16
Liksom skamløysor som driv spott for ein brødbite, so skjer dei tenner imot meg.
אדני כמה תראה השיבה נפשי משאיהם מכפירים יחידתי׃ 17
Herre, kor lenge vil du sjå på? Drag mi sjæl undan deira herverk, mitt einaste frå unge løvor!
אודך בקהל רב בעם עצום אהללך׃ 18
Eg vil prisa deg i ei stor samling, lova deg millom mykje folk.
אל ישמחו לי איבי שקר שנאי חנם יקרצו עין׃ 19
Lat deim som utan grunn er mine fiendar ikkje gleda seg yver meg! Lat deim som hatar meg utan orsak ikkje blinka med auga!
כי לא שלום ידברו ועל רגעי ארץ דברי מרמות יחשבון׃ 20
For dei talar ikkje fred, men tenkjer upp svikande ord mot dei stille i landet.
וירחיבו עלי פיהם אמרו האח האח ראתה עינינו׃ 21
Og dei riv sin munn vidt upp imot meg, dei segjer: «Ha, ha! Vårt auga hev set det!»
ראיתה יהוה אל תחרש אדני אל תרחק ממני׃ 22
Du ser det, Herre, teg ikkje! Herre, ver ikkje langt ifrå meg!
העירה והקיצה למשפטי אלהי ואדני לריבי׃ 23
Vakna upp og vert vaken til å gjeva meg rett, min Gud og Herre, til å føra mi sak!
שפטני כצדקך יהוה אלהי ואל ישמחו לי׃ 24
Døm meg etter di rettferd, Herre min Gud, og lat deim ikkje gleda seg yver meg!
אל יאמרו בלבם האח נפשנו אל יאמרו בלענוהו׃ 25
Lat deim ikkje segja i sitt hjarta: «Ha, det er vår lyst!» Lat deim ikkje segja: «Me hev gløypt honom upp!»
יבשו ויחפרו יחדו שמחי רעתי ילבשו בשת וכלמה המגדילים עלי׃ 26
Lat deim skjemmast og blygjast alle saman som gled seg i mi ulukka; lat deim klæda seg i skam og skjemsla, dei som høgmodast yver meg!
ירנו וישמחו חפצי צדקי ויאמרו תמיד יגדל יהוה החפץ שלום עבדו׃ 27
Lat deim fagna seg og gleda seg, som unner meg min rett, og lat deim alltid segja: «Høglova vere Herren, som unner sin tenar at det gjeng honom godt!»
ולשוני תהגה צדקך כל היום תהלתך׃ 28
Og mi tunga skal kveda ut di rettferd, heile dagen din pris.

< תהילים 35 >