< תהילים 22 >

למנצח על אילת השחר מזמור לדוד אלי אלי למה עזבתני רחוק מישועתי דברי שאגתי׃ 1
Til Sangmesteren. Efter »Morgenrødens Hind«. En Salme af David.
אלהי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי׃ 2
Min Gud, min Gud, hvorfor har du forladt mig? Mit Skrig til Trods er Frelsen mig fjern.
ואתה קדוש יושב תהלות ישראל׃ 3
Min Gud, jeg raaber om Dagen, du svarer ikke, om Natten, men finder ej Hvile.
בך בטחו אבתינו בטחו ותפלטמו׃ 4
Og dog er du den hellige, som troner paa Israels Lovsange.
אליך זעקו ונמלטו בך בטחו ולא בושו׃ 5
Paa dig forlod vore Fædre sig, forlod sig, og du friede dem;
ואנכי תולעת ולא איש חרפת אדם ובזוי עם׃ 6
de raabte til dig og frelstes, forlod sig paa dig og blev ikke til Skamme.
כל ראי ילעגו לי יפטירו בשפה יניעו ראש׃ 7
Men jeg er en Orm og ikke en Mand, til Spot for Mennesker, Folk til Spe;
גל אל יהוה יפלטהו יצילהו כי חפץ בו׃ 8
alle, der ser mig, haaner mig, vrænger Mund og ryster paa Hovedet:
כי אתה גחי מבטן מבטיחי על שדי אמי׃ 9
»Han har væltet sin Sag paa HERREN; han fri ham og frelse ham, han har jo Velbehag i ham.«
עליך השלכתי מרחם מבטן אמי אלי אתה׃ 10
Ja, du drog mig af Moders Liv, lod mig hvile trygt ved min Moders Bryst;
אל תרחק ממני כי צרה קרובה כי אין עוזר׃ 11
paa dig blev jeg kastet fra Moders Skød, fra Moders Liv var du min Gud.
סבבוני פרים רבים אבירי בשן כתרוני׃ 12
Vær mig ikke fjern, thi Trængslen er nær, og ingen er der, som hjælper!
פצו עלי פיהם אריה טרף ושאג׃ 13
Stærke Tyre staar omkring mig, Basans vældige omringer mig,
כמים נשפכתי והתפרדו כל עצמותי היה לבי כדונג נמס בתוך מעי׃ 14
spiler Gabet op imod mig som rovgridske, brølende Løver.
יבש כחרש כחי ולשוני מדבק מלקוחי ולעפר מות תשפתני׃ 15
Jeg er som Vand, der er udgydt, alle mine Knogler skilles, mit Hjerte er blevet som Voks, det smelter i Livet paa mig;
כי סבבוני כלבים עדת מרעים הקיפוני כארי ידי ורגלי׃ 16
min Gane er tør som et Potteskaar, til Gummerne klæber min Tunge, du lægger mig ned i Dødens Støv.
אספר כל עצמותי המה יביטו יראו בי׃ 17
Thi Hunde staar omkring mig, onde i Flok omringer mig, de har gennemboret mine Hænder og Fødder,
יחלקו בגדי להם ועל לבושי יפילו גורל׃ 18
jeg kan tælle alle mine Ben; med Skadefryd ser de paa mig.
ואתה יהוה אל תרחק אילותי לעזרתי חושה׃ 19
Mine Klæder deler de mellem sig, om Kjortelen kaster de Lod.
הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי׃ 20
Men du, o HERRE, vær ikke fjern, min Redning, il mig til Hjælp!
הושיעני מפי אריה ומקרני רמים עניתני׃ 21
Udfri min Sjæl fra Sværdet, min eneste af Hundes Vold!
אספרה שמך לאחי בתוך קהל אהללך׃ 22
Frels mig fra Løvens Gab, fra Vildoksens Horn! Du har bønhørt mig.
יראי יהוה הללוהו כל זרע יעקב כבדוהו וגורו ממנו כל זרע ישראל׃ 23
Dit Navn vil jeg kundgøre for mine Brødre, prise dig midt i Forsamlingen:
כי לא בזה ולא שקץ ענות עני ולא הסתיר פניו ממנו ובשועו אליו שמע׃ 24
»I, som frygter HERREN, pris ham, ær ham; al Jakobs Æt, bæv for ham, al Israels Æt!
מאתך תהלתי בקהל רב נדרי אשלם נגד יראיו׃ 25
Thi han foragtede ikke, forsmaaede ikke den armes Raab, skjulte ikke sit Aasyn for ham, men hørte, da han raabte til ham!«
יאכלו ענוים וישבעו יהללו יהוה דרשיו יחי לבבכם לעד׃ 26
Jeg vil synge din Pris i en stor Forsamling, indfri mine Løfter iblandt de fromme;
יזכרו וישבו אל יהוה כל אפסי ארץ וישתחוו לפניך כל משפחות גוים׃ 27
de ydmyge skal spise og mættes; hvo HERREN søger, skal prise ham; deres Hjerte leve for evigt!
כי ליהוה המלוכה ומשל בגוים׃ 28
Den vide Jord skal mærke sig det og omvende sig til HERREN, og alle Folkenes Slægter skal tilbede for hans Aasyn;
אכלו וישתחוו כל דשני ארץ לפניו יכרעו כל יורדי עפר ונפשו לא חיה׃ 29
thi HERRENS er Riget, han er Folkenes Hersker.
זרע יעבדנו יספר לאדני לדור׃ 30
De skal tilbede ham alene, alle Jordens mægtige; de skal bøje sig for hans Aasyn, alle, der nedsteg i Støvet og ikke holdt deres Sjæl i Live.
יבאו ויגידו צדקתו לעם נולד כי עשה׃ 31
Ham skal Efterkommerne tjene; om HERREN skal tales til Slægten, der kommer; de skal forkynde et Folk, der fødes, hans Retfærd. Thi han greb ind.

< תהילים 22 >