< תהילים 2 >

למה רגשו גוים ולאמים יהגו ריק׃ 1
Quare fremuerunt Gentes, et populi meditati sunt inania? Astiterunt reges terrae, et principes convenerunt in unum adversus Dominum, et adversus Christum eius.
יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על יהוה ועל משיחו׃ 2
Dirumpamus vincula eorum: et proiiciamus a nobis iugum ipsorum.
ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבתימו׃ 3
Qui habitat in caelis irridebit eos: et Dominus subsannabit eos.
יושב בשמים ישחק אדני ילעג למו׃ 4
Tunc loquetur ad eos in ira sua, et in furore suo conturbabit eos.
אז ידבר אלימו באפו ובחרונו יבהלמו׃ 5
Ego autem constitutus sum rex ab eo super Sion montem sanctum eius, praedicans praeceptum eius.
ואני נסכתי מלכי על ציון הר קדשי׃ 6
Dominus dixit ad me: Filius meus es tu, ego hodie genui te.
אספרה אל חק יהוה אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך׃ 7
Postula a me, et dabo tibi Gentes hereditatem tuam, et possessionem tuam terminos terrae.
שאל ממני ואתנה גוים נחלתך ואחזתך אפסי ארץ׃ 8
Reges eos in virga ferrea, et tamquam vas figuli confringes eos.
תרעם בשבט ברזל ככלי יוצר תנפצם׃ 9
Et nunc reges intelligite: erudimini qui iudicatis terram.
ועתה מלכים השכילו הוסרו שפטי ארץ׃ 10
Servite Domino in timore: et exultate ei cum tremore.
עבדו את יהוה ביראה וגילו ברעדה׃ 11
Apprehendite disciplinam nequando irascatur Dominus, et pereatis de via iusta.
נשקו בר פן יאנף ותאבדו דרך כי יבער כמעט אפו אשרי כל חוסי בו׃ 12
Cum exarserit in brevi ira eius, beati omnes, qui confidunt in eo.

< תהילים 2 >