לדוד ברוך יהוה צורי המלמד ידי לקרב אצבעותי למלחמה׃ | 1 |
לְדָוִד ׀ בָּרוּךְ יְהוָה ׀ צוּרִי הַֽמְלַמֵּד יָדַי לַקְרָב אֶצְבְּעוֹתַי לַמִּלְחָמָֽה׃ |
חסדי ומצודתי משגבי ומפלטי לי מגני ובו חסיתי הרודד עמי תחתי׃ | 2 |
חַסְדִּי וּמְצוּדָתִי מִשְׂגַּבִּי וּֽמְפַלְטִי לִי מָגִנִּי וּבוֹ חָסִיתִי הָרוֹדֵד עַמִּי תַחְתָּֽי׃ |
יהוה מה אדם ותדעהו בן אנוש ותחשבהו׃ | 3 |
יְֽהוָה מָה־אָדָם וַתֵּדָעֵהוּ בֶּן־אֱנוֹשׁ וַֽתְּחַשְּׁבֵֽהוּ׃ |
אדם להבל דמה ימיו כצל עובר׃ | 4 |
אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵֽר׃ |
יהוה הט שמיך ותרד גע בהרים ויעשנו׃ | 5 |
יְהוָה הַט־שָׁמֶיךָ וְתֵרֵד גַּע בֶּהָרִים וְֽיֶעֱשָֽׁנוּ׃ |
ברוק ברק ותפיצם שלח חציך ותהמם׃ | 6 |
בְּרוֹק בָּרָק וּתְפִיצֵם שְׁלַח חִצֶּיךָ וּתְהֻמֵּֽם׃ |
שלח ידיך ממרום פצני והצילני ממים רבים מיד בני נכר׃ | 7 |
שְׁלַח יָדֶיךָ מִמָּרוֹם פְּצֵנִי וְהַצִּילֵנִי מִמַּיִם רַבִּים מִיַּד בְּנֵי נֵכָֽר׃ |
אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר׃ | 8 |
אֲשֶׁר פִּיהֶם דִּבֶּר־שָׁוְא וִֽימִינָם יְמִין שָֽׁקֶר׃ |
אלהים שיר חדש אשירה לך בנבל עשור אזמרה לך׃ | 9 |
אֱֽלֹהִים שִׁיר חָדָשׁ אָשִׁירָה לָּךְ בְּנֵבֶל עָשׂוֹר אֲזַמְּרָה־לָּֽךְ׃ |
הנותן תשועה למלכים הפוצה את דוד עבדו מחרב רעה׃ | 10 |
הַנּוֹתֵן תְּשׁוּעָה לַמְּלָכִים הַפּוֹצֶה אֶת־דָּוִד עַבְדּוֹ מֵחֶרֶב רָעָֽה׃ |
פצני והצילני מיד בני נכר אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר׃ | 11 |
פְּצֵנִי וְהַצִּילֵנִי מִיַּד בְּֽנֵי־נֵכָר אֲשֶׁר פִּיהֶם דִּבֶּר־שָׁוְא וִֽימִינָם יְמִין שָֽׁקֶר׃ |
אשר בנינו כנטעים מגדלים בנעוריהם בנותינו כזוית מחטבות תבנית היכל׃ | 12 |
אֲשֶׁר בָּנֵינוּ ׀ כִּנְטִעִים מְגֻדָּלִים בִּֽנְעוּרֵיהֶם בְּנוֹתֵינוּ כְזָוִיֹּת מְחֻטָּבוֹת תַּבְנִית הֵיכָֽל׃ |
מזוינו מלאים מפיקים מזן אל זן צאוננו מאליפות מרבבות בחוצותינו׃ | 13 |
מְזָוֵינוּ מְלֵאִים מְפִיקִים מִזַּן אֶל־זַן צֹאונֵנוּ מַאֲלִיפוֹת מְרֻבָּבוֹת בְּחוּצוֹתֵֽינוּ׃ |
אלופינו מסבלים אין פרץ ואין יוצאת ואין צוחה ברחבתינו׃ | 14 |
אַלּוּפֵינוּ מְֽסֻבָּלִים אֵֽין־פֶּרֶץ וְאֵין יוֹצֵאת וְאֵין צְוָחָה בִּרְחֹבֹתֵֽינוּ׃ |
אשרי העם שככה לו אשרי העם שיהוה אלהיו׃ | 15 |
אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ אַֽשְׁרֵי הָעָם שֶׁיֲהוָה אֱלֹהָֽיו׃ |