תהילים 142

1 משכיל לדוד בהיותו במערה תפלה קולי אל יהוה אזעק קולי אל יהוה אתחנן׃

A maschil of David, when he was in the cave; a prayer. With my voice I cry out for help to Yahweh; with my voice I plead for Yahweh's favor.

2 אשפך לפניו שיחי צרתי לפניו אגיד׃

I pour out my lament before him; I tell him my troubles.

3 בהתעטף עלי רוחי ואתה ידעת נתיבתי בארח זו אהלך טמנו פח לי׃

When my spirit is weak within me, you know my path. In the way that I walk they have hidden a trap for me.

4 הביט ימין וראה ואין לי מכיר אבד מנוס ממני אין דורש לנפשי׃

I look to my right and and see that there is no one who cares about me. There is no escape for me; no one cares about my life.

5 זעקתי אליך יהוה אמרתי אתה מחסי חלקי בארץ החיים׃

I called out to you, Yahweh; I said, “You are my refuge, my portion in the land of the living.

6 הקשיבה אל רנתי כי דלותי מאד הצילני מרדפי כי אמצו ממני׃

Listen to my call, for I have been brought very low; rescue me from my persecutors, for they are stronger than I.

7 הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך בי יכתרו צדיקים כי תגמל עלי׃

Bring my soul out of prison so that I may give thanks to your name. The righteous will gather around me because you have been good to me.”