תהילים 142

1 משכיל לדוד בהיותו במערה תפלה קולי אל יהוה אזעק קולי אל יהוה אתחנן׃

A maskil of David, while he was in the cave, a prayer. Loudly I cry to the Lord: to the Lord plead loudly for mercy,

2 אשפך לפניו שיחי צרתי לפניו אגיד׃

I pour my complaint before him, I tell my troubles to him.

3 בהתעטף עלי רוחי ואתה ידעת נתיבתי בארח זו אהלך טמנו פח לי׃

When my spirit is faint within me, my path is known to you. In the way I am wont to walk in, they have hidden a trap for me.

4 הביט ימין וראה ואין לי מכיר אבד מנוס ממני אין דורש לנפשי׃

I look to the right and the left; but not a friend have I. No place of refuge is left me, not a man to care for me.

5 זעקתי אליך יהוה אמרתי אתה מחסי חלקי בארץ החיים׃

So I cry to you, O Lord: I say, “My refuge are you, all I have in the land of the living.”

6 הקשיבה אל רנתי כי דלותי מאד הצילני מרדפי כי אמצו ממני׃

Attend to my piercing cry, for very weak am I. Save me from those who pursue me, for they are too strong for me.

7 הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך בי יכתרו צדיקים כי תגמל עלי׃

Free me from prison, that I may give thanks to your name, for the righteous are patiently waiting till you show your bounty to me.