תהילים 142

1 משכיל לדוד בהיותו במערה תפלה קולי אל יהוה אזעק קולי אל יהוה אתחנן׃

[A contemplation by David, when he was in the cave. A Prayer.] I cry with my voice to the LORD. With my voice, I ask the LORD for mercy.

2 אשפך לפניו שיחי צרתי לפניו אגיד׃

I pour out my complaint before him. I tell him my troubles.

3 בהתעטף עלי רוחי ואתה ידעת נתיבתי בארח זו אהלך טמנו פח לי׃

When my spirit was overwhelmed within me, you knew my path. In the way in which I walk, they have hidden a snare for me.

4 הביט ימין וראה ואין לי מכיר אבד מנוס ממני אין דורש לנפשי׃

Look on my right, and see; for there is no one who is concerned for me. Refuge has fled from me. No one cares for my soul.

5 זעקתי אליך יהוה אמרתי אתה מחסי חלקי בארץ החיים׃

I cried to you, LORD. I said, "You are my refuge, my portion in the land of the living."

6 הקשיבה אל רנתי כי דלותי מאד הצילני מרדפי כי אמצו ממני׃

Listen to my cry, for I am in desperate need. Deliver me from my persecutors, for they are stronger than me.

7 הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך בי יכתרו צדיקים כי תגמל עלי׃

Bring my soul out of prison, that I may give thanks to your name. The righteous will surround me, for you will be good to me.