תהילים 142

1 משכיל לדוד בהיותו במערה תפלה קולי אל יהוה אזעק קולי אל יהוה אתחנן׃

Maschil of David, when he was in the cave; a Prayer. With my voice I cry unto the LORD; with my voice I make supplication unto the LORD.

2 אשפך לפניו שיחי צרתי לפניו אגיד׃

I pour out my complaint before Him, I declare before Him my trouble;

3 בהתעטף עלי רוחי ואתה ידעת נתיבתי בארח זו אהלך טמנו פח לי׃

When my spirit fainteth within me — Thou knowest my path — in the way wherein I walk have they hidden a snare for me.

4 הביט ימין וראה ואין לי מכיר אבד מנוס ממני אין דורש לנפשי׃

Look on my right hand, and see, for there is no man that knoweth me; I have no way to flee; no man careth for my soul.

5 זעקתי אליך יהוה אמרתי אתה מחסי חלקי בארץ החיים׃

I have cried unto Thee, O LORD; I have said: 'Thou art my refuge, my portion in the land of the living.'

6 הקשיבה אל רנתי כי דלותי מאד הצילני מרדפי כי אמצו ממני׃

Attend unto my cry; for I am brought very low; deliver me from my persecutors; for they are too strong for me.

7 הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך בי יכתרו צדיקים כי תגמל עלי׃

Bring my soul out of prison, that I may give thanks unto Thy name; the righteous shall crown themselves because of me; for Thou wilt deal bountifully with me.