תהילים 142

1 משכיל לדוד בהיותו במערה תפלה קולי אל יהוה אזעק קולי אל יהוה אתחנן׃

A maskil of David, when he was in the cave. A prayer. I call out to the Lord for help; pleading with the Lord for mercy.

2 אשפך לפניו שיחי צרתי לפניו אגיד׃

I pour out my complaints before him; I tell him what's troubling me.

3 בהתעטף עלי רוחי ואתה ידעת נתיבתי בארח זו אהלך טמנו פח לי׃

When I'm totally discouraged, you know the direction I should take. But whichever way I go, people set traps for me.

4 הביט ימין וראה ואין לי מכיר אבד מנוס ממני אין דורש לנפשי׃

I look to my right for someone to support me—but no one pays me any attention. There's no safe place for me—no one cares about me at all.

5 זעקתי אליך יהוה אמרתי אתה מחסי חלקי בארץ החיים׃

I cry out to you, Lord, for help, saying, “You are the one who keeps me safe; you are all I need in life.

6 הקשיבה אל רנתי כי דלותי מאד הצילני מרדפי כי אמצו ממני׃

Please listen to my sad cry, for I'm feeling very low. Please save me from those who are after me, for they're too strong for me.

7 הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך בי יכתרו צדיקים כי תגמל עלי׃

Release me from my prison so I can praise you for the person you are! Those who live right will gather round me because you have treated me so well.”