תהילים 142

1 משכיל לדוד בהיותו במערה תפלה קולי אל יהוה אזעק קולי אל יהוה אתחנן׃

An instruction of David; when he was in the cave: a prayer. I cry unto Jehovah with my voice: with my voice unto Jehovah do I make supplication.

2 אשפך לפניו שיחי צרתי לפניו אגיד׃

I pour out my plaint before him; I shew before him my trouble.

3 בהתעטף עלי רוחי ואתה ידעת נתיבתי בארח זו אהלך טמנו פח לי׃

When my spirit was overwhelmed within me, then thou knewest my path. In the way wherein I walked have they hidden a snare for me.

4 הביט ימין וראה ואין לי מכיר אבד מנוס ממני אין דורש לנפשי׃

Look on the right hand and see; there is no man that knoweth me: refuge hath failed me; no man careth for my soul.

5 זעקתי אליך יהוה אמרתי אתה מחסי חלקי בארץ החיים׃

I cried unto thee, Jehovah; I said, Thou art my refuge, my portion in the land of the living.

6 הקשיבה אל רנתי כי דלותי מאד הצילני מרדפי כי אמצו ממני׃

Attend unto my cry, for I am brought very low; deliver me from my persecutors, for they are stronger than I.

7 הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך בי יכתרו צדיקים כי תגמל עלי׃

Bring my soul out of prison, that I may celebrate thy name. The righteous shall surround me, because thou dealest bountifully with me.