תהילים 142

1 משכיל לדוד בהיותו במערה תפלה קולי אל יהוה אזעק קולי אל יהוה אתחנן׃

A Maskil of David, when he was in the cave. A prayer. I cry aloud to the LORD; I lift my voice to the LORD for mercy.

2 אשפך לפניו שיחי צרתי לפניו אגיד׃

I pour out my complaint before Him; I reveal my trouble to Him.

3 בהתעטף עלי רוחי ואתה ידעת נתיבתי בארח זו אהלך טמנו פח לי׃

Although my spirit grows faint within me, You know my way. Along the path I travel they have hidden a snare for me.

4 הביט ימין וראה ואין לי מכיר אבד מנוס ממני אין דורש לנפשי׃

Look to my right and see; no one attends to me. There is no refuge for me; no one cares for my soul.

5 זעקתי אליך יהוה אמרתי אתה מחסי חלקי בארץ החיים׃

I cry to You, O LORD: “You are my refuge, my portion in the land of the living.”

6 הקשיבה אל רנתי כי דלותי מאד הצילני מרדפי כי אמצו ממני׃

Listen to my cry, for I am brought quite low. Rescue me from my pursuers, for they are too strong for me.

7 הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך בי יכתרו צדיקים כי תגמל עלי׃

Free my soul from prison, that I may praise Your name. The righteous will gather around me because of Your goodness to me.