תהילים 142

1 משכיל לדוד בהיותו במערה תפלה קולי אל יהוה אזעק קולי אל יהוה אתחנן׃

I cry with my voice to Jehovah. With my voice to Jehovah I make supplication.

2 אשפך לפניו שיחי צרתי לפניו אגיד׃

I pour out my complaint before him. I show my trouble before him.

3 בהתעטף עלי רוחי ואתה ידעת נתיבתי בארח זו אהלך טמנו פח לי׃

When my spirit was overwhelmed within me, thou knew my path. In the way in which I walk they have hidden a snare for me.

4 הביט ימין וראה ואין לי מכיר אבד מנוס ממני אין דורש לנפשי׃

Look on my right hand, and see, for there is no man who knows me. Refuge has failed me. No man cares for my soul.

5 זעקתי אליך יהוה אמרתי אתה מחסי חלקי בארץ החיים׃

I cried to thee, O Jehovah. I said, Thou are my refuge, my portion in the land of the living.

6 הקשיבה אל רנתי כי דלותי מאד הצילני מרדפי כי אמצו ממני׃

Attend to my cry, for I am brought very low. Deliver me from my persecutors, for they are stronger than I.

7 הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך בי יכתרו צדיקים כי תגמל עלי׃

Bring my soul out of prison that I may give thanks to thy name. The righteous shall encompass me around, for thou will deal bountifully with me.