< תהילים 139 >

למנצח לדוד מזמור יהוה חקרתני ותדע׃ 1
Jehová, tú me has examinado, y conocido.
אתה ידעת שבתי וקומי בנתה לרעי מרחוק׃ 2
Tú has conocido mi sentarme y mi levantarme, has entendido desde lejos mis pensamientos.
ארחי ורבעי זרית וכל דרכי הסכנתה׃ 3
Mi senda, y mi acostarme has rodeado; y todos mis caminos has conocido.
כי אין מלה בלשוני הן יהוה ידעת כלה׃ 4
Porque aun no está la palabra en mi lengua, y, he aquí, Jehová, tú la supiste toda.
אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה׃ 5
Detrás y delante tú me formaste; y pusiste sobre mí tu mano.
פלאיה דעת ממני נשגבה לא אוכל לה׃ 6
Más maravillosa es la ciencia que mi capacidad: alta es, no puedo comprenderla.
אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח׃ 7
¿A dónde me iré de tu Espíritu? ¿y a dónde huiré de delante de ti?
אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך׃ (Sheol h7585) 8
Si subiere a los cielos, allí estás tú; y si hiciere mi estrado en el infierno, héte allí. (Sheol h7585)
אשא כנפי שחר אשכנה באחרית ים׃ 9
Si tomare las alas del alba, y habitare en el cabo de la mar,
גם שם ידך תנחני ותאחזני ימינך׃ 10
Aun allí me guiará tu mano; y me trabará tu diestra.
ואמר אך חשך ישופני ולילה אור בעדני׃ 11
Si dijere: Ciertamente las tinieblas me encubrirán: aun la noche resplandecerá por causa de mí.
גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה׃ 12
Aun las tinieblas no encubren nada de ti; y la noche resplandece como el día: las tinieblas son como la luz.
כי אתה קנית כליתי תסכני בבטן אמי׃ 13
Porque tú poseiste mis riñones; cubrísteme en el vientre de mi madre.
אודך על כי נוראות נפליתי נפלאים מעשיך ונפשי ידעת מאד׃ 14
Confesarte he, porque terribles y maravillosas son tus obras: estoy maravillado, y mi alma lo conoce en gran manera.
לא נכחד עצמי ממך אשר עשיתי בסתר רקמתי בתחתיות ארץ׃ 15
No fue encubierto mi cuerpo de ti, aunque yo fui hecho en secreto: fue entretejido en los profundos de la tierra.
גלמי ראו עיניך ועל ספרך כלם יכתבו ימים יצרו ולא אחד בהם׃ 16
Mi imperfección vieron tus ojos; y en tu libro estaban todas aquellas cosas escritas, que fueron entonces formadas, sin faltar una de ellas.
ולי מה יקרו רעיך אל מה עצמו ראשיהם׃ 17
Así que ¡cuán preciosos me son tus pensamientos, o! Dios! ¡Cuán multiplicadas son sus cuentas!
אספרם מחול ירבון הקיצתי ועודי עמך׃ 18
Si las cuento, multiplícanse más que la arena: despierto, y aun estoy contigo.
אם תקטל אלוה רשע ואנשי דמים סורו מני׃ 19
Si matases, o! Dios, al impío; y los varones de sangres se quitasen de mí;
אשר יאמרך למזמה נשא לשוא עריך׃ 20
Que te dicen blasfemias: ensoberbécense en vano tus enemigos.
הלוא משנאיך יהוה אשנא ובתקוממיך אתקוטט׃ 21
¿No tuve en odio, o! Jehová, a los que te aborrecieron? ¿y peleo contra tus enemigos?
תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי׃ 22
De entero odio los aborrecí: túvelos por enemigos.
חקרני אל ודע לבבי בחנני ודע שרעפי׃ 23
Examíname, o! Dios, y conoce mi corazón: pruébame, y conoce mis pensamientos.
וראה אם דרך עצב בי ונחני בדרך עולם׃ 24
Y ve si hay en mí camino de perversidad; y guíame en el camino del mundo.

< תהילים 139 >