< תהילים 139 >

למנצח לדוד מזמור יהוה חקרתני ותדע׃ 1
Til sangmesteren; av David; en salme. Herre, du ransaker mig og kjenner mig.
אתה ידעת שבתי וקומי בנתה לרעי מרחוק׃ 2
Enten jeg sitter, eller jeg står op, da vet du det; du forstår min tanke langt fra.
ארחי ורבעי זרית וכל דרכי הסכנתה׃ 3
Min sti og mitt leie gransker du ut, og du kjenner grant alle mine veier.
כי אין מלה בלשוני הן יהוה ידעת כלה׃ 4
For det er ikke et ord på min tunge - se, Herre, du vet det alt sammen.
אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה׃ 5
Bakfra og forfra omgir du mig, og du legger din hånd på mig.
פלאיה דעת ממני נשגבה לא אוכל לה׃ 6
Å forstå dette er mig for underlig, det er for høit, jeg makter det ikke.
אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח׃ 7
Hvor skal jeg gå fra din Ånd, og hvor skal jeg fly fra ditt åsyn?
אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך׃ (Sheol h7585) 8
Farer jeg op til himmelen så er du der, og vil jeg rede mitt leie i dødsriket, se, da er du der. (Sheol h7585)
אשא כנפי שחר אשכנה באחרית ים׃ 9
Tar jeg morgenrødens vinger, og vil jeg bo ved havets ytterste grense,
גם שם ידך תנחני ותאחזני ימינך׃ 10
så fører også der din hånd mig, og din høire hånd holder mig fast.
ואמר אך חשך ישופני ולילה אור בעדני׃ 11
Og sier jeg: Mørket skjule mig, og lyset omkring mig bli natt -
גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה׃ 12
så gjør heller ikke mørket det for mørkt for dig, og natten lyser som dagen, mørket er som lyset.
כי אתה קנית כליתי תסכני בבטן אמי׃ 13
For du har skapt mine nyrer, du virket mig i min mors liv.
אודך על כי נוראות נפליתי נפלאים מעשיך ונפשי ידעת מאד׃ 14
Jeg priser dig fordi jeg er virket på forferdelig underfull vis; underfulle er dine gjerninger, og min sjel kjenner det såre vel.
לא נכחד עצמי ממך אשר עשיתי בסתר רקמתי בתחתיות ארץ׃ 15
Mine ben var ikke skjult for dig da jeg blev virket i lønndom, da jeg blev kunstig virket i jordens dyp.
גלמי ראו עיניך ועל ספרך כלם יכתבו ימים יצרו ולא אחד בהם׃ 16
Da jeg bare var foster, så dine øine mig, og i din bok blev de alle opskrevet de dager som blev fastsatt da ikke en av dem var kommet.
ולי מה יקרו רעיך אל מה עצמו ראשיהם׃ 17
Hvor vektige dine tanker er for mig, Gud, hvor store deres summer!
אספרם מחול ירבון הקיצתי ועודי עמך׃ 18
Vil jeg telle dem, så er de flere enn sand; jeg våkner op, og jeg er ennu hos dig.
אם תקטל אלוה רשע ואנשי דמים סורו מני׃ 19
Gud, gid du vilde drepe den ugudelige, og I blodtørstige menn, vik fra mig -
אשר יאמרך למזמה נשא לשוא עריך׃ 20
de som nevner ditt navn til å fremme onde råd, som bruker det til løgn, dine fiender!
הלוא משנאיך יהוה אשנא ובתקוממיך אתקוטט׃ 21
Skulde jeg ikke hate dem som hater dig, Herre, og avsky dem som reiser sig imot dig?
תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי׃ 22
Jeg hater dem med et fullkomment hat; de er mine fiender.
חקרני אל ודע לבבי בחנני ודע שרעפי׃ 23
Ransak mig, Gud, og kjenn mitt hjerte! Prøv mig og kjenn mine mangehånde tanker,
וראה אם דרך עצב בי ונחני בדרך עולם׃ 24
og se om jeg er på fortapelsens vei, og led mig på evighetens vei!

< תהילים 139 >