תהילים 139

1 למנצח לדוד מזמור יהוה חקרתני ותדע׃

To the Chief Musician, David’s. A Melody. O Yahweh! thou hast searched me, and observed:

2 אתה ידעת שבתי וקומי בנתה לרעי מרחוק׃

Thou, hast observed my downsitting and mine uprising, Thou hast given heed to my desire, from afar:

3 ארחי ורבעי זרית וכל דרכי הסכנתה׃

My path and my couch, hast thou examined, and, all my ways, thou well knowest.

4 כי אין מלה בלשוני הן יהוה ידעת כלה׃

Surely there hath not been a word on my tongue, [but] behold! O Yahweh, thou hast observed it on every side.

5 אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה׃

Behind and before, hast thou shut me in, and hast laid upon me thy hand: —

6 פלאיה דעת ממני נשגבה לא אוכל לה׃

Knowledge, too wonderful, for me! high, I cannot attain to it!

7 אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח׃

Whither can I go from thy spirit? or whither, from thy face, can I flee?

8 אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך׃ (Sheol h7585)

If I ascend the heavens, there, thou art! If I spread out hades as my couch, behold thee! (Sheol h7585)

9 אשא כנפי שחר אשכנה באחרית ים׃

If I mount the wings of the dawn, settle down in the region beyond the sea,

10 גם שם ידך תנחני ותאחזני ימינך׃

Even there, thy hand shall lead me, and thy right hand shall hold me.

11 ואמר אך חשך ישופני ולילה אור בעדני׃

If I say, Surely, darkness, shall cover me! then, night, is light about me.

12 גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה׃

Even darkness, will not conceal from thee, —but, night, like day, will shine, So is the darkness, as the light!

13 כי אתה קנית כליתי תסכני בבטן אמי׃

For, thou, didst possess thyself of my reins, thou didst weave me together in the womb of my mother.

14 אודך על כי נוראות נפליתי נפלאים מעשיך ונפשי ידעת מאד׃

I thank thee, in that fearfully was my being distinguished, Wonderful are thy works, and, mine own soul, is observing [them] intently!

15 לא נכחד עצמי ממך אשר עשיתי בסתר רקמתי בתחתיות ארץ׃

My substance was not hid from thee, —when I was made in secret, when I was skilfully figured in the lower parts of the earth.

16 גלמי ראו עיניך ועל ספרך כלם יכתבו ימים יצרו ולא אחד בהם׃

Mine unfinished substance, thine eyes beheld, and, in thy book, all the parts thereof were written, —the days they should be fashioned! while yet there was not one among them.

17 ולי מה יקרו רעיך אל מה עצמו ראשיהם׃

To me, then, how precious have thy desires become, O GOD! How numerous, the heads of them!

18 אספרם מחול ירבון הקיצתי ועודי עמך׃

I would recount them! Beyond the sands, they multiply, I rouse myself—and am still with thee.

19 אם תקטל אלוה רשע ואנשי דמים סורו מני׃

Wilt thou not, O GOD, slay the lawless one? Therefore, ye men of bloodshed, depart from me!

20 אשר יאמרך למזמה נשא לשוא עריך׃

For they speak of thee wickedly, Thy foes lift up [their hand] unto falsehood.

21 הלוא משנאיך יהוה אשנא ובתקוממיך אתקוטט׃

Do I not hate, them who hate thee, O Yahweh? And loathe, them who rise up against thee?

22 תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי׃

With completeness of hatred, I hate them, As enemies, have they become to me.

23 חקרני אל ודע לבבי בחנני ודע שרעפי׃

Search me, O GOD, and observe my heart, Try me, and observe my cares;

24 וראה אם דרך עצב בי ונחני בדרך עולם׃

And see if there be any idol-way in me, and lead me in a way age-abiding.