תהילים 139
| למנצח לדוד מזמור יהוה חקרתני ותדע׃ | 1 |
To him that excelleth. A Psalme of David. O Lord, thou hast tried me and knowen me.
| אתה ידעת שבתי וקומי בנתה לרעי מרחוק׃ | 2 |
Thou knowest my sitting and my rising: thou vnderstandest my thought afarre off.
| ארחי ורבעי זרית וכל דרכי הסכנתה׃ | 3 |
Thou compassest my pathes, and my lying downe, and art accustomed to all my wayes.
| כי אין מלה בלשוני הן יהוה ידעת כלה׃ | 4 |
For there is not a word in my tongue, but loe, thou knowest it wholy, O Lord.
| אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה׃ | 5 |
Thou holdest mee straite behinde and before, and layest thine hand vpon me.
| פלאיה דעת ממני נשגבה לא אוכל לה׃ | 6 |
Thy knowledge is too wonderfull for mee: it is so high that I cannot attaine vnto it.
| אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח׃ | 7 |
Whither shall I goe from thy Spirite? or whither shall I flee from thy presence?
| אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך׃ (Sheol h7585) | 8 |
If I ascende into heauen, thou art there: if I lye downe in hell, thou art there. (Sheol h7585)
| אשא כנפי שחר אשכנה באחרית ים׃ | 9 |
Let mee take the winges of the morning, and dwell in the vttermost parts of the sea:
| גם שם ידך תנחני ותאחזני ימינך׃ | 10 |
Yet thither shall thine hand leade me, and thy right hand holde me.
| ואמר אך חשך ישופני ולילה אור בעדני׃ | 11 |
If I say, Yet the darkenes shall hide me, euen the night shalbe light about me.
| גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה׃ | 12 |
Yea, the darkenes hideth not from thee: but the night shineth as the day: the darkenes and light are both alike.
| כי אתה קנית כליתי תסכני בבטן אמי׃ | 13 |
For thou hast possessed my reines: thou hast couered me in my mothers wombe.
| אודך על כי נוראות נפליתי נפלאים מעשיך ונפשי ידעת מאד׃ | 14 |
I will praise thee, for I am fearefully and wonderously made: marueilous are thy workes, and my soule knoweth it well.
| לא נכחד עצמי ממך אשר עשיתי בסתר רקמתי בתחתיות ארץ׃ | 15 |
My bones are not hid from thee, though I was made in a secret place, and facioned beneath in the earth.
| גלמי ראו עיניך ועל ספרך כלם יכתבו ימים יצרו ולא אחד בהם׃ | 16 |
Thine eyes did see me, when I was without forme: for in thy booke were all things written, which in continuance were facioned, when there was none of them before.
| ולי מה יקרו רעיך אל מה עצמו ראשיהם׃ | 17 |
Howe deare therefore are thy thoughtes vnto me, O God! how great is ye summe of them!
| אספרם מחול ירבון הקיצתי ועודי עמך׃ | 18 |
If I should count them, they are moe then the sand: when I wake, I am still with thee.
| אם תקטל אלוה רשע ואנשי דמים סורו מני׃ | 19 |
Oh that thou wouldest slay, O God, the wicked and bloody men, to whom I say, Depart ye from mee:
| אשר יאמרך למזמה נשא לשוא עריך׃ | 20 |
Which speake wickedly of thee, and being thine enemies are lifted vp in vaine.
| הלוא משנאיך יהוה אשנא ובתקוממיך אתקוטט׃ | 21 |
Doe not I hate them, O Lord, that hate thee? and doe not I earnestly contend with those that rise vp against thee?
| תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי׃ | 22 |
I hate them with an vnfained hatred, as they were mine vtter enemies.
| חקרני אל ודע לבבי בחנני ודע שרעפי׃ | 23 |
Try mee, O God, and knowe mine heart: prooue me and know my thoughtes,
| וראה אם דרך עצב בי ונחני בדרך עולם׃ | 24 |
And consider if there be any way of wickednes in me, and leade me in the way for euer.
