תהילים 139

1 למנצח לדוד מזמור יהוה חקרתני ותדע׃

For the end, a Psalm of David. O Lord, thou hast proved me, and known me.

2 אתה ידעת שבתי וקומי בנתה לרעי מרחוק׃

Thou knowest my down-sitting and mine up-rising: thou understandest my thoughts long before.

3 ארחי ורבעי זרית וכל דרכי הסכנתה׃

Thou hast traced my path and my bed, and hast foreseen all my ways.

4 כי אין מלה בלשוני הן יהוה ידעת כלה׃

For there is no unrighteous word in my tongue: behold, O Lord, thou hast known all things,

5 אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה׃

the last and the first: thou hast fashioned me, and laid thine hand upon me.

6 פלאיה דעת ממני נשגבה לא אוכל לה׃

The knowledge of thee is too wonderful for me; it is very difficult, I cannot [attain] to it.

7 אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח׃

Whither shall I go from thy Spirit? and whither shall I flee from my presence?

8 אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך׃ (Sheol h7585)

If I should go up to heaven, thou art there: if I should go down to hell, thou art present. (Sheol h7585)

9 אשא כנפי שחר אשכנה באחרית ים׃

If I should spread my wings [to fly] straight forward, and sojourn at the extremity of the sea, [it would be vain],

10 גם שם ידך תנחני ותאחזני ימינך׃

for even there thy hand would guide me, and thy right hand would hold me.

11 ואמר אך חשך ישופני ולילה אור בעדני׃

When I said, Surely the darkness will cover me; even the night [was] light in my luxury.

12 גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה׃

For darkness will not be darkness with thee; but night will be light as day: as its darkness, so shall its light [be to thee].

13 כי אתה קנית כליתי תסכני בבטן אמי׃

For thou, O Lord, hast possessed my reins; thou hast helped me from my mother's womb.

14 אודך על כי נוראות נפליתי נפלאים מעשיך ונפשי ידעת מאד׃

I will give thee thanks; for thou art fearfully wondrous; wondrous are thy works; and my soul knows [it] well.

15 לא נכחד עצמי ממך אשר עשיתי בסתר רקמתי בתחתיות ארץ׃

My bones, which thou madest in secret were not hidden from thee, nor my substance, in the lowest parts of the earth.

16 גלמי ראו עיניך ועל ספרך כלם יכתבו ימים יצרו ולא אחד בהם׃

Thine eyes saw my unwrought [substance], and all [men] shall be written in thy book; they shall be formed by day, though [there should for a time] be no one among them.

17 ולי מה יקרו רעיך אל מה עצמו ראשיהם׃

But thy friends, O God, have been greatly honoured by me; their rule has been greatly strengthened.

18 אספרם מחול ירבון הקיצתי ועודי עמך׃

I will number them, and they shall be multiplied beyond the sand; I awake, and am still with thee.

19 אם תקטל אלוה רשע ואנשי דמים סורו מני׃

Oh that thou wouldest slay the wicked, O God; depart from me, ye men of blood.

20 אשר יאמרך למזמה נשא לשוא עריך׃

For thou wilt say concerning [their] thought, [that] they shall take thy cities in vain.

21 הלוא משנאיך יהוה אשנא ובתקוממיך אתקוטט׃

Have I not hated them, O Lord, that hate thee? and wasted away because of thine enemies?

22 תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי׃

I have hated them with perfect hatred; they were counted my enemies.

23 חקרני אל ודע לבבי בחנני ודע שרעפי׃

Prove me, O God, and know my heart; examine me, and know my paths;

24 וראה אם דרך עצב בי ונחני בדרך עולם׃

and see if [there is any] way of iniquity in me, and lead me in an everlasting way.